גברת מאוד ספציפית.

חצי שעה לפני הסגירה העלתי טענה בפני אחראית המשמרת שהייתה איתי שאני פשוט מזל רע לסגירות.

אומנם סה"כ זאת הייתה הפעם השנייה שהייתה לי משמרת בצהריים (אפילו משמרת אי אפשר לקרוא לזה.. סה"כ 4 שעות),

אבל איכשהו הרגיש לי שגם הפעם זה הולך להתעכב.

בגדול הצלחנו לסדר את כל החנות עד 20:00.

כ-10 דקות בערך לפני הסגירה נכנסה לחנות גברת עם הבת שלה שהייתה בערך בת 5-6..

הגברת מתחילה להסתובב בחנות, לבחור לה בגדים כמו כל לקוח אחר, ויודעת שהחנות צריכה להיסגר ב-20:00. כל החנויות נסגרות ב-20:00.

ואז... ואז... השעה 20:00 הגיע לה, ואין עוד אף לקוח בחנות מלבדה. 

"גברת, השעה כבר 20:00, את יכולה להזדרז בבקשה, אנחנו צריכות לסגור את החנות"?

"כן, כן, אני כבר מסיימת". כך ענתה לנו הגברת.

כל בגד שהיא מדדה - היא הייתה חייבת לשאול את הבת שלה (בת 5-6) האם הבגד יפה לה? צמוד עליה? אולי צבע אחר? 

ברגע שהבת שלה רצה לקצה השני של החנות, היא מייד צעקה לה שתבוא כדי שהיא תראה ותענה לשאלות האלה..

מילא פעם אחת, פעמיים, הייתי חושבת לעצמי שזה חמוד שהיא מתייעצת עם הבת הקטנה שלה,

אבל בחיי... אף פעם לא ראיתי כזה דבר שאמא שואלת את הילדה הקטנה שלה אם הבגד צמוד עליה בכזו אובססיביות.

השעה כבר 20:10 והגברת עדיין לא סיימה את שלה.

"אולי יש לכם את השמלה הזו במידה אחרת? הינה, מה זה שם במחסן השקית הזאת? זה נראה שיש שם עוד!"

"גברת אנחנו לא יכולות לפתוח שקיות מהמחסן עכשיו, אנחנו צריכות לסגור את החנות, וחוצמזה שאלו סוודרים..."

"בסדר, בסדר, אני כבר מסיימת".

תוך כדי גם שומעים אותה מדברת עם משהי בטלפון "כן, כן, אני עוד רגע חוזרת מסידורים, רק לקחתי לילדה את התרופה".

ממש...

20:20 - הללויה, הגברת סוף סוף מגיעה לקופה על מנת לשלם, ושלום על ישראל.

הביתה!!

היום בבוקר היא חזרה גם עם הילדה וגם עם הבן שלה, שנראה יותר קטן מהילדה.

כנראה בחשבון כמה זמזמים לא הוצאו, אז היא באה שנוציא לה אותם, ועל הדרך להחליף כמה מידות.

וכמה לא מפתיע היה לשמוע אותה קוראת לבן שלה שהתרחק כמטר ממנה "בוא לפה, תגיד לי אם זה יפה".

מעניין איך יהיה מחר בערב, אני עוד צריכה להספיק לתפוס אוטובוס ב-20:30.

היום הרווחתי עוד כמה שעות של עבודה.

מ-8:30 עד 15:20 בערך, במקום רק מ-10:00-14:00

הייתי יכולה להשאר עוד קצת אבל הייתה ממש רעבה, לא חשבתי שיבקשו ממני להשאר עד 15:00.

האחראית שהייתה איתי בהריון, אז כל עוד לא אמרו לי משהו נשארתי איתה עד 15:20 כי היא הייתה צריכה עזרה (ובכל זאת, בהריון).

הבטן כבר התחילה לקרקר והייתי צריכה לצאת קצת לפני שהאוטובוס יגיע (אחרת הייתי צריכה לחכות עוד חצי שעה לאוטובוס נוסף), אז נשארתי עוד 20 דקות.

Time=Money!

נקווה שיילך לי טוב במבחן הזה (זה בערך המקבילה של טסט פנימי > רק לחנות בגדים ) ושהשעות המוקדמות בבוקר ישתלמו. אני לא בנאדם של לקום ב-7 בבוקר (אומנם זה קרה רק פעמיים, אבל גם זה מתיש כשלא רגילים). והלאה למבחן האמת.

Jass.

הרבה זמן לא כתבתי.

עברו לי המון מחשבות בראש, כשמחשבות = פוסטים שלמים.

זה בערך אותו תהליך שקורה כשבנאדם נמצא במקלחת ופתאום מלא מחשבות צצות, וכשהוא יוצא מהמקלחת אין לו כוח לכתוב את הכל או שהוא שוכח.

(מעניין אם זה מדעי כל העניין הזה)

הכל נשאר בראש, איפשהו..

אז 5 חודשים בערך לא כתבתי פה ומסתבר שהספקתי דיי הרבה במהלך הזמן הזה - והקווים ברשימה יכולים להעיד על זה.

רשיון - כמעט חודש עבר מאז 

את האמת שלא יצא לי לנהוג יותר מדי מאז כי זה היה לקראת סוף הפסיכומטרי, ויש את כל הקטע הזה של הליווי ש.. צריך ליווי בשביל לנהוג.

אבל לפחות סיימתי גם עם זה. אני נוהגת סבבה סה"כ, אם כי בחניות אני עונה על הסטיגמה הנשית.

עברתי טסט שני. בראשון נכשלי בערך 2 דקות לפני שהגעתי למשרד הרישוי (באסה).

אה כן, גם פסיכומטרי הספקתי לעשות.

היה נורא, אבל נקווה לטוב. התוצאות צריכות להגיע עוד קצת פחות מחודש (לטענתם - ה-17.3).

מסתבר שיחסית הרבה אנשים שאני מכירה נגשו לבחינה בזמן הזה שזה מגביר קצת את הלחץ.

נכון שפסיכומטרי לא בא למדוד חוכמה, אינטיליגנציה או מה שזה לא יהיה.. אבל עדיין, הרצון להשיג ציון גבוה ביחס לאחר הוא מאוד גבוהה.

אם אני ואדם כלשהו ענינו נכון על אותו מספר שאלות או אפילו שאני עניתי נכון על יותר, אבל הניחושים שלי לא היו מוצלחים ושלו כן.. אז... זה מבאס.

ו.. עבודה. יאי הצלחתי למצוא עבודה ממש לאחרונה. 

יצאתי לחפש בתחילת השבוע שלאחר הפסיכומטרי (כלומר לפני שבועיים) והתמזל מזלי ונפלתי על מנהלת חנות בגדים שבדיוק חיפשה עובדים ועשתה לי ראיון על המקום (זה היה דיי מלחיץ.. בכל זאת - הראיון הראשון שלי).

כמובן שזה לא היה מובטח, אז המשכתי לחלק קורות חיים לשלל חנויות.. ו.. אף אחד מהם לא חזר אלי עד עכשיו, חוץ מאותה מנהלת חביבה.

הליך דיי מעניין לקבלה לעבודה - 2 מבחנים שנועדו לבדוק אמינות. ומסתבר שזה עוד לא נגמר ויהיו עוד כל מיני מבחנים בהמשך כדי שאני אוכל להיות אחראית משמרת ולעשות כל מיני דברים על הקופה שכרגע אני לא מורשית.

אני תוהה אם כל מי שחסר נסיון עובר את הדברים האלה ברגע שהוא מתחיל לעבוד בחנות בגדים...

נכון לעכשיו אני עובדת מספר שעות מצומצם מאוד - כ-4 שעות ביום, שכר מינימום (והדאגה היא משום מה שאולי משהו יתפקשש והכסף לא יכנס לחשבון??),

אבל סה"כ נחמד לי.

הרבה זמן כבר לא עמדתי על הרגליים לאורך זמן, אז זה טוב. לפחות יש לי משהו לעשות במקום להתחרפן לבד בבית כל היום.

מחר הולכת להיות הפעם החמישית שאני הולכת לעבוד שם, ואני פחות או יותר זוכרת את המחירים של כל הפריטים בחנות - צריך לשנות מחירים של הרבה פריטים ידנית בקופה.

לכושר.. ממ עדיין לא חזרתי. מעניין מתי זה יקרה. אבל לפחות העבודה מחזיקה אותי עכשיו על הרגליים.

ולהסתפר - נופ, עדיין לא הסתפרתי מאז. 

ביום חמישי הקרוב (27.2) יש יום פתוח באוניברסיטת בן גוריון, נראה אם אני אצא עם תובנות חדשות בנוגע לתואר הראשון.

הנדסה מאוד קורצת לי. אבל אני אצטרך להשלים איזו מכינה בפיזיקה בשביל להתקבל סופית.

אח.. אח.. פיזיקה.. לא משנה כמה נסיתי להתחמק ממך בתיכון את באה אלי עכשיו.

Jass.