ממ יאפ שוב הגיע התאריך (אתמול) וגדלתי בשנה.

בבוקר האנשים שחשובים לי התקשרו לאחל לי מזל טוב,

ועל הדרך מסתבר שחבר שלי הזמין עבורי משלוח מקסים של בלונים

ואז... לעבודה!

אחרי הכל - כנראה שזה לא היה רעיון טוב לעבוד אתמול.

חשבתי שהיום יהיה לי יום חופשי סוף סוף ואני אוכל לנצל את החגיגה היטב ביום כיף עם אמא, כי זה היום החופשי שלה,

וגם ככה אם הייתי נשארת ביומולדת עצמו בבית אז לא היה לי מה לעשות עם עצמי, כי בבוקר אני לבד בבית ובצהריים כולם חוזרים מותשים..

אז העדפתי לעבוד אתמול על היומולדת ולא להחליף משמרת.

ומתברר שזו הייתה טעות..

היה נוראי.

המון אנשים ומעט עזרה מצד הבנות האחרות.. כאילו שהייתי שם לבד - והחנות ממש לא כזאת גדולה.

יצא שעבדתי 7 שעות במקום 6 כי במקום לסיים ב-20:00 סיימתי קצת אחרי 21:00.

עד שחשבתי לעצמי "זהו, מחר חופש וכיף עם אמא" > אחת הבנות שלחה לי SMS אם אני יכולה להחליף אותה כי דוד שלה נפטר..

בלית ברירה הסכמתי... כלומר הייתה לי ברירה, אבל לא נעים.. ובנוסף לזה היא החליפה איתי פעם אחת כשביקשתי ממנה כדי שאני אוכל לנסוע לחבר שלי מוקדם ולא בלילה.

אז במקום יום חגיגות אני עובדת רצוף 3 ימים (שלשום, אתמול והיום) וזהו.

אה ואני גם צריכה להגיע להיבחן בפני מנהל האיזור ביום רביעי על מנת לגשת ולהיבחן רשמית באיזה עוד מבחן של הרשת (ואם לא הייתי מחליפה > לא הייתי צריכה להגיע במיוחד לזה!! ואני מניחה שזה יהיה בקושי 10 דקות...)

אני לא אוהבת את אחראית המשמרת שהייתה איתי אתמול.

כבר פעם שנייה שאני איתה והיא נותנת לי הרגשה שהיא מפילה את הכל עלי בזמן שהיא משוחחת בטלפון למעלה מ-10 דקות עם אנשים כלשהם שמתקשרים לחנות ומבקשים אותה, ופה ושם תולה כמה בגדים..

כשאני עם מנהלת משמרת אחרת (זו שאני אעבוד איתה היום) אנחנו מתקתקות הכל ומסיימות בדר"כ בזמן.

קצת לפני הסגירה נכנס מישהו לחנות ודיבר עם אותה מנהלת משמרת שאני לא אוהבת.

אומנם אני לא יודעת מי זה, אבל יש מצב שזה מנהל האיזור.

ראיתי אותו כמה פעמים מגיע לחנות והוא אף פעם לא קנה משהו, רק דיבר עם מנהלת החנות וחלק מהעובדות.

לא ממש שמעתי על מה הם דיברו, אבל מה שבטוח בשלב מסויים הם דיברו עלי.. 

ברגע שהתחלתי לתלות ערימה "נחמדה" ונכבדת של בגדים, שמעתי אותו אומר לה "תראי מה היא עושה", ושנייה אחרי זה היא אמרה לי ללכת להוציא ולסדר את הבגדים שהיו בתאי המדידה... 

זה הרגיז אותי מאוד. כי זה לא שינה שומדבר. בכל מקרה היה צריך לסדר את הערימה הזו. והיא בזמן הזה קיפלה ג'ינסים בניחותא והמשיכה לדבר איתו כאילו שהשעה 20:00 עדיין לא הגיעה.

נכון שהחנות לא כזאת גדולה אבל אנשים הפכו את החנות בצורה מזעזעת.

השאירו מ-ל-א פריטים בקופה (יש רק קופה אחת ומקום דיי פיצי להניח בו דברים)

אנשים הפילו קולבים על ימין ועל שמאל ולא טרחו להרים אותם.

אנשים היום קנו בכמויות עצומות > אז אם אני כל הזמן בקופה, ואין לי פנאי לסדר את החנות > מן הסתם שהחנות תהיה הפוכה לגמרי כשאין לי עוד עזרה.

גם לפני שבוע בערך יצא שסיימתי מאוחר יחסית כי נכנסו הרבה אנשים ברגע האחרון והפכו את החנות, אבל לא יצאתי בהרגשה כזאת.

כל כך לא רציתי לעבוד היום...

רציתי לחגוג כמו שצריך לפחות טיפה(!!)

וחבר שלי? צפיתי שלפחות יהיה לו יותר פנאי אלי טלפונית, יותר מאשר שיחות של 3 דקות בקושי..

הוא אפילו לא היה בצבא אתמול אלא בגימלים בבית ולא במצב "קשה".. סתם כאבי ראש וקצת כאבי גרון (הוא מסרב בתוקף לקחת את המרשם שהרופא נתן לו כי זה לא רציני).

גם ככה אנחנו לא גרים באותה העיר, אז זה המינימום שבמינימום..

אחרי כל הנאחס הזה של אתמול צפיתי ממנו שייתמוך בי ויקשיב לי כי גם ככה בקושי הוא דיבר איתי.

כל מה שהיה לו לומר הסתכם ב"תרגעי, אני אוהב אותך וביי אני הולך לישון".

זה שהוא שלח לי בלונים לא מפצה על הבקושי יחס הזה..

אני מקווה שבסופ"ש יהיה יותר טוב, אחרת היומולדת הזו מתווספת לרשימת "ימי ההולדת המאכזבים ביותר" (שנכון לעכשיו יומולדת 18 נכלל ברשימה הזו).

נכון לעכשיו.. ככה נראית היומולדת שלי.

וההורים שלי? הכי מקסימים שבעולם. 

אז נכון שהפעם לא הייתה עוגה (ונכון שזה לא חובה, אבל.. הרגל זה הרגל), אבל באמת שהם הכי מקסימים שבעולם

Jass.

(שחוגגת הפעם בלי עוגה..או שמא זו לא בדיוק חגיגה - כי אין חגיגה בלי עוגה(?))