נתחיל מזה שהיום הפתוח בבן גוריון היה דיי משעמם..

אני חושבת שהבנתי מה אני רוצה ללמוד אבל עדיין לא סגורה על זה, ובכל מקרה צריך לחכות לתוצאות של הפסיכומטרי (עוד שבועיים!) כדי לראות האם בכלל זה רלוונטי.

יצא לי לדבר ממש טיפה עם הסטודנטים שישבו וענו לשאלות, וזה לא כזה עזר לי כמו שחשבתי.

חשבתי שיהיה עוד משהו מעבר להרצאות ולשיחות עם הסטודנטים אבל... מסתבר שלא (בוא נאמר שדוכנים למכירת כיסויים לאייפון, תכשיטים, בגדים ותיקים זו לא אטרקצייה שהייתי חושבת שאני אראה ביום פתוח, אבל.. לא על זה חשבתי).

ובוא נאמר שאנשי המדע (או לפחות ההנדסה) לא ממש יודעים לרתק בהרצאות שלהם.

החזקתי את עצמי לא לצאת החוצה רק כדי להיות בטוחה שאני לא מעוניינת בתואר בהנדסה כימית. לא בגלל אופן הגשת ההרצאה, פשוט בגלל שזה לא מה שחשבתי שזה.

אפילו לא הספקתי לקלוט מי הבנאדם שהעביר את ההרצאה.

הוא דיבר נורא חלש בהתחלה ונראה כבן 70. כדי להשיג את תשומת ליבו של הקהל - דבר חזק קודם כל ואז תנמיך את הקול! 

הוא עבר בערך על כל תוכנית הלימודים בהסבר שהוא לא בדיוק הסבר.. אבל בגדול הנדסה כימית זה לא אני.

הנדסת חומרים אולי כן. גם שם ההרצאה לא הייתה הכי מרתקת בעולם אבל יכול להיות שזה הכיוון שלי.

יצא לי לפגוש גם 2 בנות ששירתו איתי בצבא, אבל כל אחת הלכה להרצאה אחרת אז לא ממש יצא לי לדבר איתן מעבר ל-10 דקות מהרגע שהן הגיעו.

הייתי בטוחה שיקח לי יותר זמן ושאני לא אחזור הבייתה אחרי היום הפתוח ושאני אסע מהאוניברסיטה ישר לעבודה,

אבל מסתבר שהיה דיי והותר זמן עודף אז חזרתי הבייתה ואז יצאתי לעבודה ו... מסתבר כמעט ולא היה מה לעשות כי היו חסרים קולבים. בהתחשב בזה ש99% מהחנות היא על קולבים, ובזה שבלי קולבים אי אפשר לתלות בגדים זה הוביל לכך שלא היה ממש מה לעשות. 

נודע לי שאחותה של מנהלת החנות התאבדה (חיילת) באותו יום בבוקר 

שקלתי לשלוח לה הודעה אבל אני לא ממש יודעת מה לכתוב, אני גם בקושי מכירה אותה וגם אף פעם לא הייתי במצב כזה..

יצא שבמהלך השבועיים (בקושי) שעבדתי צברתי כ-35 שעות עבודה. מעט, אבל זה גם משהו בתור התחלה 

אני מחכה כבר לראות את תלוש המשכורת הראשון שלי (שהוא לא צבאי).

והופס הגיעו לו חודש מרץ האהוב

- יומולדת 

- פורים 

- פחות קר (אעפ"י שהשנה החורף לא משהו בכלל).

אז.. אני אהיה בת 21 בעוד כשבוע, "בוגרת" באופן רשמי בכל מקום בעולם, אבל.. אני לא מצפה למשהו מיוחד.

ככל הנראה החגיגות יהיו מאוד מינוריות. הייתי רוצה לחשוב ולקוות אחרת, אבל אני מחוברת למציאות אז כנראה זה לא יקרה.

כבר כל כך הרבה זמן אני רוצה לצאת למסיבה ולרקוד... אבל עם חבר שלי סביר להניח שזה לא יקרה. באסה.

לפחות יש הנחות כאלה ואחרות בכל מיני חנויות שאני חברת מועדון בהם (את האמת.. אין הרבה כאלה..).

אני צריכה נעליים חדשות ויפות. רוב הנעליים שלי הן עם עקב (צריך להוסיף כמה סנטימטרים לגובה איכשהו), ואני מחפשת משהו שטוח.

אני ממש מתלהבת מהסגון הזה של נעליים שמזכירות נעליים צבאיות שנכנס דיי חזק לאופנה (מזכיר - אבל לא בדיוק כמו ונטול סולייה גסה).

קשה למצוא את "הנעל הנכונה" .

פורים מאז ומעולם היה אחד החגים האהובים עלי.

אוזני המן, תחפושות, המון פעילויות.. 

אבל.. שוב.. עם חבר שלי - כנראה שגם השנה אני לא ממש אתחפש כי.. לא יהיה בשביל מה.

שנה שעברה התחפושת הייתה במסגרת הצבא, אבל מעבר לזה לא היה שומדבר.

איפשהו בבית שוכבת לה קשת של קרני שטן וקלשון קטנטן שלא נעשה בהם שימוש מרגע שהם נקנו לפני שנתיים(מזל שזה היה זול).

שמלה סינית שקניתי בצ'יינה טאון בארה"ב ולבשתי בפורים לפני 3 שנים רק לצורך התמונה (כי אבא ממש רצה) ולא שומדבר מעבר.

ויש לי קימונו יפני וורדרד שקיבלתי במתנה מההורים של חבר שלי אחרי שהם טסו לסין ביולי האחרון ש.. אני תוהה אם יהיה לו שימוש (לאמא שלי יש אחד זהה בצבע לבן שהיא לבשה בפורום האחרון, שאותו היא קנתה בתאילנד).

אני צריכה להתחפש מתישהו ליסמין מאלאדין. הרבה אומרים לי את זה (בגלל השיער הארוך-חלק-שחור ועצם היותי שחומת עור וחצי פרסית ), אבל הרעיון של להסתובב עם חולצת בטן לא ממש קורץ לי, אין לי כוח שגברים/ילדים למיניהם יזרקו הערות למיניהן וחוצמזה ש.. ממ.. זה מרגיש לי זול.

הבעיה עם פורים בשנים האחרונות היא שבאופן מוגזם כמות התחפושות הקצרות עולה משנה לשנה מהסיבה ש.. מייבאים/מייצרים יותר כאלה.

יותר מדי שלגיות/פיות/מכשפות ושיט כזה או אחר שהופך ל"סקסי". ממתי מכשפה אמור להיות דבר סקסי? *אה.. בפורים..*

לחשוף כמה שיותר ציצי בטן ורגליים הפך להיות מאוד נפוץ, ולצערי לא רק בפורים.

נכון שבים הרבה לובשות ביקיני (גם אני) וזה הרבה יותר חושפני מתחפושת של פורים, אבל מדובר בחג ולא ביום חול. ועם כל זה שאני ממש ממש לא אדם דתי ומבחינתי שכל אחד יתלבש איך שבא לו, זה צורם לי בלב. התמימות של התחפושות והמהות של פורים פשוט נהרסת נוכח הזוועה הזו.

זה נהפך למצעד "דפוק אותי" במקום עדלאידע וקרנבל פורים.

חזרתי היום בבוקר מסופ"ש אצל החבר ולהפתעתי גליתי שיירה של נמלים מסתובבת לה בחדרי.

לצערי הריסוס בבית אזל אז הייתי צריכה לחכות כמה שעות עד שאבא קנה מיכל חדש.

ו... הא לכן נמלים (שמסתבר שהן יצאו מתוך חור פיצפון בקיר של המרפסת והתהלכו להן אל מתחת לדלת של המרפסת היישר אל תוך החדר).

פעם ראשונה שנמלים פלשו לי לחדר מתוך 10 שנים בבית הזה.

בתקווה למרץ אוורירי יותר ואופטימי יותר..

Jass.