גברת מאוד ספציפית.

חצי שעה לפני הסגירה העלתי טענה בפני אחראית המשמרת שהייתה איתי שאני פשוט מזל רע לסגירות.

אומנם סה"כ זאת הייתה הפעם השנייה שהייתה לי משמרת בצהריים (אפילו משמרת אי אפשר לקרוא לזה.. סה"כ 4 שעות),

אבל איכשהו הרגיש לי שגם הפעם זה הולך להתעכב.

בגדול הצלחנו לסדר את כל החנות עד 20:00.

כ-10 דקות בערך לפני הסגירה נכנסה לחנות גברת עם הבת שלה שהייתה בערך בת 5-6..

הגברת מתחילה להסתובב בחנות, לבחור לה בגדים כמו כל לקוח אחר, ויודעת שהחנות צריכה להיסגר ב-20:00. כל החנויות נסגרות ב-20:00.

ואז... ואז... השעה 20:00 הגיע לה, ואין עוד אף לקוח בחנות מלבדה. 

"גברת, השעה כבר 20:00, את יכולה להזדרז בבקשה, אנחנו צריכות לסגור את החנות"?

"כן, כן, אני כבר מסיימת". כך ענתה לנו הגברת.

כל בגד שהיא מדדה - היא הייתה חייבת לשאול את הבת שלה (בת 5-6) האם הבגד יפה לה? צמוד עליה? אולי צבע אחר? 

ברגע שהבת שלה רצה לקצה השני של החנות, היא מייד צעקה לה שתבוא כדי שהיא תראה ותענה לשאלות האלה..

מילא פעם אחת, פעמיים, הייתי חושבת לעצמי שזה חמוד שהיא מתייעצת עם הבת הקטנה שלה,

אבל בחיי... אף פעם לא ראיתי כזה דבר שאמא שואלת את הילדה הקטנה שלה אם הבגד צמוד עליה בכזו אובססיביות.

השעה כבר 20:10 והגברת עדיין לא סיימה את שלה.

"אולי יש לכם את השמלה הזו במידה אחרת? הינה, מה זה שם במחסן השקית הזאת? זה נראה שיש שם עוד!"

"גברת אנחנו לא יכולות לפתוח שקיות מהמחסן עכשיו, אנחנו צריכות לסגור את החנות, וחוצמזה שאלו סוודרים..."

"בסדר, בסדר, אני כבר מסיימת".

תוך כדי גם שומעים אותה מדברת עם משהי בטלפון "כן, כן, אני עוד רגע חוזרת מסידורים, רק לקחתי לילדה את התרופה".

ממש...

20:20 - הללויה, הגברת סוף סוף מגיעה לקופה על מנת לשלם, ושלום על ישראל.

הביתה!!

היום בבוקר היא חזרה גם עם הילדה וגם עם הבן שלה, שנראה יותר קטן מהילדה.

כנראה בחשבון כמה זמזמים לא הוצאו, אז היא באה שנוציא לה אותם, ועל הדרך להחליף כמה מידות.

וכמה לא מפתיע היה לשמוע אותה קוראת לבן שלה שהתרחק כמטר ממנה "בוא לפה, תגיד לי אם זה יפה".

מעניין איך יהיה מחר בערב, אני עוד צריכה להספיק לתפוס אוטובוס ב-20:30.

היום הרווחתי עוד כמה שעות של עבודה.

מ-8:30 עד 15:20 בערך, במקום רק מ-10:00-14:00

הייתי יכולה להשאר עוד קצת אבל הייתה ממש רעבה, לא חשבתי שיבקשו ממני להשאר עד 15:00.

האחראית שהייתה איתי בהריון, אז כל עוד לא אמרו לי משהו נשארתי איתה עד 15:20 כי היא הייתה צריכה עזרה (ובכל זאת, בהריון).

הבטן כבר התחילה לקרקר והייתי צריכה לצאת קצת לפני שהאוטובוס יגיע (אחרת הייתי צריכה לחכות עוד חצי שעה לאוטובוס נוסף), אז נשארתי עוד 20 דקות.

Time=Money!

נקווה שיילך לי טוב במבחן הזה (זה בערך המקבילה של טסט פנימי > רק לחנות בגדים ) ושהשעות המוקדמות בבוקר ישתלמו. אני לא בנאדם של לקום ב-7 בבוקר (אומנם זה קרה רק פעמיים, אבל גם זה מתיש כשלא רגילים). והלאה למבחן האמת.

Jass.