מה עובר לי בראש

היום רשמית נפרדתי מליאם.

הוא הגיע היום לעבודה שלי כדי להחזיר לי את הספר שהלוואתי לו (אבל לא את המאה חמישים שקל) ואני החזרתי לו את המפתח לדירה שלו.

בלי דרמות, בלי דמעות ובלי מילה מיותרת. המשכתי לעבוד כרגיל עד לסוף המשמרת. אף אחד לא שאל אותי מה קרה, אז לא נידבתי סיפור או הסבר.

זה היה צריך להיגמר, אני יודעת. אבל לדעת שיותר לא נזדיין קצת מעציב אותי.

במצב הזה יש רק פתרון אחד, גלידה וכמה פרקים של הסימפסונס.

ליל מנוחה! אל תשכחו קונדום.