מה עובר לי בראש

קודם כל, סליחה שלא עניתי למיילים שלכם עד עכשיו. המסך של הלפטופ שלי הרוס כמעט לגמרי ואני מחכה עד לעשירי כדי שאוכל לקנות חדש. את הפוסט הזה אני כותבת מהמחשב של החבר של השותפה שלי. אגב, אני שוקלת לבקש ממנו להתחיל לשלם שכר דירה חלקי כי הוא גר כאן ארבעה ימים מתוך שבע. שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי בעיה שישאיר פה מברשת שיניים ובוקסר ספייר. אבל למה הוא מוכרח לשהשאיר את המושב של האסלה מורם?!

היום, לפני המקלחת, הסתכלתי על עצמי ערומה במראה. ראיתי שלא משנה כמה דיאטות וריצות וכפיפות בטן אעשה, תמיד יהיה לי מבנה גוף אגסי וכרס קטנטנה וחמודה. אבל כשהתעמקתי קצת יותר הבנתי משהו נורא נחמד. יש לי גוף מנחם. גוף שכיף לגעת בו (מודה ומתוודה, גם אני לפעמים מועכת לעצמי את החזה סתם כי זה כיף לאצבעות) וכיף להצמד אליו. יש לי גוף שביום מן הימים יהפוך להיות גוף אמהי משהו. עם הזרועות החזקות שיכולות להרים ילד והחיק החם שנעים להתכרבל בו.

אז מה אם אני מידה ארבעים ושתיים במכנסיים? אז מה אם אני לא נראית מושלמת בבקיני חושפני? יש לי מותניים שאפשר לתפוס וגוף לא מקלוני שאפשר לחבק. אין לי גוף ממוצע, אחדים אפילו יגידו שאני שמנה. אבל לי זה כבר פחות משנה, השלמתי עם זה.

בכל מקרה, אם אני אוריד את הבטן לא ישאר לי תחת וזה יהיה נורא עצוב.

יום טוב יקיריי. אל תשכחו אמצעי מניעה!