מקודם פגשתי במכולת השכונתית מישהו שלמד איתי בבית ספר יסודי.

האיש נראה אותו הדבר רק גבוה יותר...

לא ראיתי אותו ערימות של שנים ועדיין שנינו זיהינו אחד את השני.

"מה את/ה עושה כאן?" שאלה מתבקשת, ועוד צרור שאלות על החיים

השיחה איתו עשתה לי נעים, הרגיש לי חזרה לתמימות ההיא, של פעם.

מסתבר שהוא שכן מאוד קרוב שפשוט מעולם לא נפגשנו עד היום.

היה משעשע להעלות זכרונות. בטוח שעוד נפגש.

אתמול בעודי מחפשת עגבניות נורמאליות ואכילות בסופר,

ראיתי מולי את המפקד שלי מהצבא. דרגת אלוף משנה.

הייתי כל כך מופתעת כי לא פגשתי אותו די הרבה שנים ויצא לי לחשוב עליו סתם כך

לפני כמה זמן. איזה שיחה מצחיקה היתה לנו. הוא איש מקסים עם לב ענק.

הוא העלה בי חיוך גדול והתרפקות גדולה על החוויות שעברתי בזמנו.

שלשום בערב כשחזרתי מחברה, שוטר שעמד לצד הכביש סימן לי לעצור. בדיקת רשיונות.

אני כמובן אזרחית ממושמעת, עצרתי, פתחתי את החלון ופישפשתי בתא הכפפות.

תוך כדי שאני מגישה לו את הרשיונות של הרכב הסתכלתי עליו עם הכובע הגדול והרשמי הזה

"אייל"?? שאלתי. איזה קטע! השוטר היה חבר של אחי בתקופת התיכון.

הוא הסתכל עליי (חשב שאני עוד אחת שמנסה להרוויח זמן במטרה להנצל מאיזה דו"ח) וישר

חייך וזיהה ודיסקסנו ככה על הדרך מבעד לחלון.

אם כבר פגשתי אנשים מהעבר, יש מישהו אחד שהייתי מאוד רוצה לפגוש ככה במקרה.

אולי זה מחכה לי בפינה?

גם אם לא, אני מסופקת מהקיים.