את רוב חייה היא בילת מחוברת למכונות שעושות את העבודה שהגוף שלה עושה ובאינפוזיות שחוררו לה את הגוף יותר מלנרקומן ממוצע
כשלא הייתה מחוברת למכונות שאפשרו לה לחיות הייתה עסוקה בלעשות לעצמה נזק.
"זין על הרופאים,אני גם ככה הולכת למות."
אמא שלה בכתה.אבל לה לא היה אכפת.
היא הזדיינה בקצב שלא היה מבייש זונת צמרת,מתשכרת במועדונים כדי לשקר לעצמה שהיא תחייה עד הסוף.
היא בכתה כשאף אחד לא ראה.
יום אחד היא קמה במיטה שלה,מלאה בסימנים סגולים,שקיות מתחת לעיניים ועיניים חסרות כל הבעה.
משהו חסר לה.
היא נזכרה שמאז שהייתה קטנה רצתה קעקוע,לא סתם קעקוע,קעקוע של דרקון מהקצה של הכתף שימשך וידלג עד הירך שלה.
היא לקחה 600 לירות סטרלינג,זה יספיק כבר.נסעה בתחתית ללונדון בזמן שבקרון שירבטה את הדרקון שיונח על הגוף שלה.
היא נאנחה עמוק והרגישה את כל אחד ואחד מהנוזלים שתקועים לה בריאות.
היא הלכה בשדרות של לונדון,אנשים נדחפים עם כוסות קפה ממהרים לעבודה,תיירים נלהבים שמצלמים כל דבר שנקרה בדרכם.
היא הגיע לסטודיו קעקוע,היא בחרה באחד קטן שנודע בכך שלא היה יומרני וצנוע.
"שלום"
שלום"עיניים חלולות.היא חיפשה משהו בלתי נראה מאחורי גבו של המקעקע,אולי חיים.
"מה את מחפשת?"
"אני באתי לכאן לשם קעקוע,הסקיצה שלי כאן"
היא הושיתה לו את ידה החצי שקופה ובידה הסקיצה.
"זה נפלא,את ציירת את זה?"
"כן."היא הייתה אדישה.שום רגשות.
"כמה זה יעלה לי?"
"200 לירות סטרלינג להתחשב בגודל שלו"
"בסדר,אפשר לסיים אותו היום?"
"לא יכאב לך?את קטנטונת!"
"זה בסדר,הרגשתי דברים גרועים יותר."וכך היא התיישבה,על כיסא המקעקע,מוכנה למחט שתפלח את עורה ותשאיר חותם לנצח.
עברו 9 שעות,והמקעקע סיים.
דרקון יפייפה עמד לו גאה על גבה של ג'ני.קעקוע זהב אדום,ארוך ותמיר.
הדרקון שלה.
עריכה-אני לא יודעת.
עריכה 2.0 - הלוואי והייתי יודעת לכתוב יפה.שאנשים היו חושבים שאני כשרונית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
