אם אלה החיים...

אבל לא אני בקושי בוכה!

למרות שנשאר לי פחות משבוע לפרק החיים המדהים שאני בו.

לייתר דיוק חמישה ימים בלחץ.

אני לא רוצה לא רוצה לא רוצה!

הוא מסנן אותי או שסתם נידמה לי?

הוא אשכרה טרח(תרח לא באמת אכפת לי)

להזכיר לי שהוא יודע שאני אוהבת אותו ובגלל זה אני לא ירביץ לו.

אני מתחילה להאמין שאנשים באמת אוהבים אותי...

ואני מנסה להבין אם הוא באמת סמך עלי באותו יום שהוא הביא לי את ה"מחברת הסודית" שלו.

או שפשוט מה? לא יודעת.

הלוואי שיכלתי להיות אחרת אתם יודעים?

כי אני סוג של בין לבין.

אני לא הילדה המושלמת של אמאבא.

אני גם לא המצחיקה של החבורה.

אני גם לא המופרעת של החבורה למרות שתלוי את מי שואלים.ובאיזה חברה אני בידיוק נמצאת באותו רגע.

וכן אין לי סיפור חיים שובר לבבות.

ואני גם לא הכי יפה מכול הבנות.

אני ממש לא החכמה, אולי אני הטיפשה?

אני לא יודעת מה אני, אני גם לא המתוקה.

אולי הנחמדה? נעע אני עצבנית מידי.

אני כנראה הבכיינית שזה בעייתי כי אני לא בוכה מול אנשים בדרך כלל.

אני כניראה החופרת:\

אז לקראת הסוף ננסה להיות אופטימים:)

The end is always a new beginning

בולשיט.