אם אלה החיים...

אוף יום הזוי.. אני לא יודעת אך אני מרגישה כלפי היום הזה...

הוא התחיל עצוב כשהבנתי שאת הבגרות באזרחות\תנך וספרות אני לא עוברת...

המשיך לזה שבבית ספר הייה הזוי! כי א(שם בדוי חחח) ו-ד עשו ערימת כיסאות על שולחן וצילמו אות הערמה נופלת

ואז הם באו אלי ל"בית" ללמוד עשינו הכול חוץ מזה אפילו רבנו.. התעצבנתי עליהם אין לי מושג מה יש לי..

והמשיך לזה שיצאאתי להליכה של 40 דקות עם ג'.

שבה פשוט ניסינו לעזור למישהיא שהיא "לוקה בנפשה".

הרגשתי כמו שרלוק הולמס...

והמשיך לישיבה הרגילה שלנו על הדשא... שבה ג אומר שטויות ואני מדברת בולשיט.

העיקר שמצחיק.

אני:ניראלי ציפור השתינה עלי הרגע..

ג: מה פתאום זה השאריות של אלוהים.. (יש לנו בדיחה שאני מריה השניה)

אני: אתה דפוק..ומגעיל..

אני:איכס אתה מגעיל..

הוא:למה רק ליקקתי לך את היד..

אני: רק לאלוהים מותר..

הוא:תמיד תהיתי איך אתם עושים את זה..

אני: זה לא זה. זה המשחק המקדים

הוא:טוב לדעת:)

חחח פסיכי..

באיזהו שלב הוא אמר לי אני אוהב אותך.. ואני כזה אני יודעת:)

בכול מקרה אני לא מאמינה לו כי הוא אמר לי איזה תחת! (על החתולה... מוזר...)

טוב ניראלי אני יזוז לישון קצת התבאסתי שזה הייה רק 40 דקות אבל בסדר לא נורא...

לילה טוב פיפלס...

לא. אני לא אוהבת אותך.. בעצם כן? כם אני אוהבת אותו..

למה???