אז כן המחשבות קופצות מנושא לנושא אני לא
מתעמקת בדברים
זה לא אשמתי בימנו קוראים לזה הפרעת קשב..
אני חושבת שאני קצת מאומצת ההורים שלי לא
מכחישים.
קצת מוזר לי עשיתי כזה שינוי בארבע שנים
האחרונות
הייתה תקופה ממש ארוכה שלא הייתי עצובה
כמו עכשיו, תקופה שבאמת הייתי בטוחה שייש לי עתיד
ועכשיו בשלושה חודשים אחרונים הכול נעלם
לי זה כמו להחזיק מים.
אולי זה בגלל שאני עוזבת את המסגרת? המקום
הראשון בחיים שלי שבאמת הרגשתי אהובה רצויה
אולי זה קשור לסופים כול כך הרבה כאלה.
ואו ואולי זה קשור לעובדה שאני לא מוכנה
לשחרר את העבר שלי.
ואני מתעקשת לחזור אליו להתנחם בקרקע המוצקה
שהוא מציע.
אבל זה לחזור לשנאה העצמית שמוסתרת מאחורי
כיאילו נרקסיזם
וזה לחזור לחתכים ולעצב.
אבל היי אני באמת פוגעת בכול מי שאני אוהבת
ככה אני מגנה על עצמי מלהיקשר חזק מידי.
לפחות רגשית.
כי כבר אין לי כוח לחזור לעבר שלי הוא מכאיב
מידי
בעיקר כול הסיפור עם עידן. וכול הצלקות
שנשארו ממנו עד היום.
הרגשיות והפיזיות.
והחוסר יכולת שלי לסמוך על אנשים או להאמין
להם.
וזה סוג של משחק מי יעלה ראשון על העובדה
שהחיים שלי זה משחק?
שאני מהנהנת בראש שצריך וצוחקת שצריך ומשקיעה
את כולי במשחק שאפחד לא יגלה
אבל אני אוהבת אותם את כולם וקשה לי להאמין
שגם הם אותי.
והפחד מדחייה ישאר לנצח. איזה כיף זה לנתח
את עצמך?
פעם מישהו ממש חשוב לי אמר ש"אנכנו
גרועים בלשפוט את עצמנו בשביל זה יש אחרים"
וואלה כן כשמדובר באחרים בנורמאלים זה נכון.
אצלי לא.
אולי בגלל זה כול כך קשה לי כשקוראים לי
חולת נפש אפילו בצחוק? כי אני מפחדת שזה נכוון?
הייתי כול כך בטוחה בעתיד שלי. אני יהייה
גננת עם שלושה ילדים ובעל שעובד בהייטק. ונהייה מאושרים ותמיד יהייה כסף והילדים יקבלו
את החינוך הכי טוב בעולם ואת כול החוגים שהם ירצו.
וכולם יהיו מאושרים אולי אפילו אני..
ואז? התבגרתי.
אני מבינה עכשיו שבעל הייטק לא יהייה לי.
אני יהייה מקסימום סייעת וילדים? אני לא
רוצה לפחות אני חושבת חבל להביא ילדים לעולם כזה עצוב וקשה.\
וכן היום יום שבת השעה עשרים ל2 התאריך
3.6.2012 ואני עוד חודשיים בת 19.
ואני לא יודעת מה אני רוצה לעשות עם החיים
שלי.
אם בכלל
אני זוכרת הייתי קטנה רציתי להיות:"
*סופרת
*שחקנית
וזהוא, ילדים מחליפים עתיד כול חצי שעה
ואני רציתי להיות סופרת עד שהבנתי שזה לא יקרה אפעם.
ושחקנית? נעע אין סיכוי לא מוכשרת אז אני
יהייה סייעת.
תודה. אני לא יודעת מה אני רוצה
בעצם כן.. אני רוצה לישון.
אולי אני אפילו יעבוד בזה מתישהו..
כנראה שכבר מגיל קטן ידעתי שאין לי
עתיד
פאק איזה חפירה מה ניסגר איתי?
היום ת' אמרה שהיא בטוחה שעובר עלי משו
חחח באמת?
ואו אמרתי לה שאני מתנתקת מהעבר שלי עד
כמה שיקרתי לה?
בכלל היום הודיעו לי שלא התקבלתי לשנת שרות בצמרת שכול כך רציתי זה
לא פעם ראשונה שדוחים אותי במיונים לשנת שרות... אולי אבא צדק מה לי ולשנת שרות?
אני מהסוג שצריך לקבל את ההתנדבות של הש"ש ולא להתנדב בעצמי. כן לאבא יש
בעיות אבל לפעמים הוא קצת צודק...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
