אם אלה החיים...

טוב אז אחרי ערב אכול ייסורי מצפון ושינה של פאקינג 13 שעות..

התחלתי את היום בשיזוף אז אני כבר לא לבנה כמו קיר.

ואז אבא בא לבקר ולא דיבר וכשהמדריכה באה פתאום הוא לא סתם את הפה.

ככה הוא עם כול העולם הוא ידבר רק לא עם הבת שלו היא לא שוה את זה.

היא לא שווה בכלל

אז רבתי איתו והוא הלך רבנו כי הוא אמר שאם כול העולם אומר שאני לא בסדר אז כניראה שזה נכוןן.

אז הוא הלך והמדריכה דאגה להעביר לי את המסר שאני לא בסדר בצורה מעולה.

אז אני לא יודעת למה להאמין האם אני בסדר? או שהחיים שלי ככה כי אני דפוקה.

כי החברים אומרים לי שאני אחלה ומדהימה ועזבו שאני לא מצליחה לראות את זה כול מבוגר בערך בחיים שלי מוצא אצלי פאק ודואג שאני ישים לב אליו.

אז אבא חזר והביא לי לאכול כי ככה הוא עושה שולם.

אבל לפני זה הצלחתי להדאיג את רוב החברים שלי,

רק לא אותו כולם מתקשרים ושולחים הודעות

באמת שרציתי לברוח היום לעזוב הכול וללכת לים סתם לשבת שם אפילו בלי שתייה.

רק אני והים.

אני באמת צריכה לחשוב יש לי טו מאץ' על הראש זה לא טוב.

וטל המדהים הזה שאומר דברים שכניראה הם נכונים אבל לא עלי.

ואו אם היא תראה את הבלוג היא ישר מבינה שזו אני אבל למי אכפת כבר?

עצוב לי אבל אני לא יודעת מה זו סוג של תחושת פספוס לא ברורה.

אז בערך זה הכול להיום אני יודעת שזו חפירה הייתי חייבת לשחרר לחץ...

נ.ב אני מאוהבת בדוד לביא הוא מושלם!!!!

http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&NR=1&v=QY3hroxabtU