לפני כמה חודשים מישהי הוסיפה אותי למסנג'ר בשם "nava_love"-נאווה לאב, בכל מקרה דיברנו קצת והיא נשמעה באמת כמו בחורה אינטליגנטית ונחמדה, בחורה מבוגרת ואומרת שיש לה תואר בפסיכולוגיה (אבל אי אפשר לדעת) ואז הגיעה איזה שלב שהיא אמרה לי שהיא שדכנית והבנתי מה היא רוצה לעשות איתי אז חתכתי ממנה.
בכל מקרה היום הרגשתי שזה קצת מעצבן שהיא יושבת לי ככה ברשימה של המסנג'ר ווואלה הגיע הזמן להגיד לה שזה לא במקום ככה לנסות לרכוש את אמוני (לא שהיא הצליחה) ואז לנסות למצוא לי שידוך.
אז אמרתי לה, שזה לא לעניין, לא יודעת למה בחרתי לבזבז את הזמן שלי בצורה כזאת. אבל מילא.
במשך השיחה היא רק אמרה לי כמה ש"אנחנו" הבלוגרים חסרי חיים, ושהיא רוצה להראות לי שיש עולם שלם מחוץ לבלוג- זה כל כך מעצבן אותי, כי למה תמיד יש את ההנחה הזאת? זה שיש לי בלוג אומר שאני חנונית עם משקפיים?! ושאין לי חיים?!
היא גם אמרה לי הפוסטים שלי ריקים מתוכן ושכנראה אני בחורה ריקה
ואז החלק הכי טוב וגזעני שלה- שלכל הברזילאיות יש מבנה גוף שיש בו בעיה גנטית (או בקיצור- קנאית)
היא גם אמרה שאני פרחה ופאקצה, ושאני בטח שומעת מזרחית.
תראו, אין לי בדרך כלל בעיה עם מה שחושבים עלי, וגם זה לא מפריע לי, כי אם בחורה עם תואר בפסיכולוגיה כותבת דברים כאלה הבעיה לא אצלי.
הדבר היחיד שמפריע לי שאנשים פה קוראים לי בבלוג ומניחים עלי מאה ואחת הנחות,אבל אתם לא באמת מכירים אותי!!! יש לי מליון ואחד צדדים, ואני לא רק מילים על צג, אני בחורה אמתית ואני עושה מעשים בשביל אנשים שאני אוהבת, ואני צוחקת שמצחיקים אותי, ואתם לא רואים אפילו באיזה צורה אני הולכת אז אני לא חושבת שיש לכם מקום לשפוט אותי. במוח שלי עובר מיליון ואחד מחשבות, ואני בוחרת מה לשלוף ממנו ולהשאיר כאן. הבלוג הזה זה לא מי שאני, זה רק חלק קטן ממנו. אז אולי אני בוחרת לתעד את הרגעים הריקיים בחיים שלי, אבל למי אכפת?! זה הבלוג שלי!
אני משתפת בו כדי לפרוק מעצמי דברים ואני נהנת מהתגובות שלכם. אז אל תשפטו אותי. כי פשוט אתם לא במצב שאתם יכולים.
אבל אל תדאגו לא נשארתי חייבת לה, מזל יש לי פה ג'ארה
אין משהו שאני יותר שונאת מפסיכולוגיה בשקל. אני יודעת שיש אנשים הזויים באינטרנט אבל היא אשכרה קוראת לי "מטופלת" שלה.
אני באמת לא יודעת את התשובה לזה, אני לא חושבת שאני מכורה לשופינג, אבל אני כמו בחורה רגילה אני אוהבת לקנות. זה כיף שיש לנו דברים יפים, אבל עדיין צריך לדעת מתי זה מספיק, ולפעמים קשה לעשות את הקו הזה. מצד אחד אני כן חושבת שאני עובדת מאוד קשה ושמותר לי לפנק את עצמי ומגיע לי את הדברים היפים האלה, ואני כן חושבת שאני "משתמשת" בכסף ולא "מבזבזת" אותו. ותכלס זה עושה אותי מאושרת!
מצד שני ככל שאני חושבת על זה אני מבינה שאני הופכת לבחורה חומרית, אני לא רוצה להיות כזאת, ולפעמים הייתי רוצה לתת את כל הדברים שלי (אבל בוא נודה זה רק רצון זה לא באמת הולך לקרות). ואם אני אאסוף את כל הכסף שבזבזתי על בגדים אקססוריז ובילויים הסכום לדעתי יסתכם בעשרות אלפים. מצד שני, בשביל מה אני חייה אם לא בשביל להנות? אולי אני פשוט מאוכזבת שזה ההנאות שלי. כי אני לא באמת מצטערת על הכסף שהוצאתי. אני לא מבינה בעצמי מה אני רוצה, כי אני כן חושבת שאני לא רוצה את כל החומרי הזה, מצד שני עשיתי חיים וזה שווה את זה. אז אולי אני נטרלית לגבי זה. לא כאן ולא כאן.
הולכת למקום נחשב, נכנסת בלי סלקציה, בלי לחכות בתור אפילו, מקבלת את כל השתייה והאוכל שאני רוצה בחינם, מוקפת ב4 גברים חתיכים וחושבת כמה בנות מהאזור היו מתחלפות איתי.
ועדיין, לא מאושרת, לא מסופקת.
לא הולכת לישון כדי שאני לא אצטרך לקום מחר בבוקר.
מנסה לדחות את הבלתי נמנע.
סמעק!
אני צריכה איזה משהו עם משמעות. גבר רציני.
לא ילד, גבר.
בואנה, נכנסתי לסטטיסטיקות שלי ואנשים פה מחטטים לי בבלוג חופשי
אני בהרגשה מעולה. אולי זה שישנתי 4 שעות בצהריים עזר.
לא אכפת לי יותר מכלום, אני עוד 3 חודשים עוברת לברזיל!!!!!!
גם שיחררתי קצת את כל הקטע המראה החיצוני שלי. אני באמת לא צריכה יותר אישור מאף אחד.
אם אני חושבת שאני יפה אז זה מספיק! לא אכפת לי מה אתם חושבים עלי.
I don't care, I love it!!
צילמתי את התמונה הזאת היום, יש בה משהו כל כך תמים וכל כך גס.
והתלבטתי הרבה אם לשים אותה, כי כל פעם ששמים תמונה חושפנית כזאת ישר חושבים שזה לתשומת לב. וגם התמונות עם הטופים לפני זה של הבגד ים, אז אני אבהיר את זה אחת ולתמיד, זה מושך תשומת לב, נכון אבל אני לא שמה את זה בשביל זה. אני כבר מעל שנה בבלוג הזה ואני לא צריכה לשים תמונות שלי בשביל שיקראו פה ואם מישהו קורא בגלל זה אז הוא מוזמן ללכת.
אני חושבת שהתמונה הזאת זה האומנות שלי (ואתם יכולים לחלוק איתי על זה). אבל אני רוצה להרגיש בנוח לשים פה את כל התמונות שאני רוצה בלי לחשוב מה אתם תחשבו. אז זה חלק מהלא אכפת לי. לא אכפת לי מה אתם חושבים. קיצר על הזין שלי.
ועכשיו אני הולכת לעשות לחגוג. אני אוהבת את יום שישי!
משעמם לי ויש לי רשימה של 101 דברים לעשות אני מנסה להרחיק את עצמי מדרמה אבל אני כל הזמן נמשכת עליה חזרה הגרון שלי כואב ואני עדיין מדליקה סיגריה הקיבה שלי מלאה ואני עדיין אוכלת
אני לא יכולה יותר.
אשכרה עשיתי צום של יומיים מרביעי עד שישי.
אני פשוט לא מצליחה לאזן את עצמי, אני לא מצליחה לאכול רגיל
אני בחופש, ואני נהנת מזה. יש לי כל כך הרבה סידורים לעשות, וסטנלי פישר מצא זמן לקנות דולרים ולהרים אותו. זה מזה מעצבן, אני מקווה שהוא ירד בחזרה. אני חושבת שאני צריכה עוזר אישי או משהו, לפחות לחודש הקרוב, איפה לא הייתי?! במשרד הפנים, ברבנות, בדואר, בקופת חולים, ביטוח לאומי, שגרירות, בנק, משרד הרישוי ויש לי עוד בדיקות לעשות! ככה זה כל היום אני מתזזת. מפה לשם.
קניתי שני טופים מהממים של בגד ים לברזיל, הבעיה היחידה היא שזה מאוד חסוד בשביל שם, הם הולכות עם בגד ים שמסתיר רק את הפיטמה גם אם את אישה בת 90 ששוקלת 200 קילו עדיין הולכים שם לים עם חוטיני! אני לא ארגיש נוח להסתובב עם חוטיני, לא אוהבת ללכת שכל התחת שלי בחוץ!
חוץ מזה אני שונאת את דודה, המצב בנינו לא השתפר ולדעתי הוא גם לא ישתפר בקרוב. שבן אדם פוגע בך ואתה יודע שעשית הכל בשבילו אין הרבה דרכים חזרה. היא מנסה אבל מאוחר מדי.
ויש לי בקשה! אני ממש רוצה שירים נוסטלגיים רגועים עצובים כאלה! כמו hurt של ג'וני קאש, או pyro של קינג אוף לאון.
שהגור חתולים החדש שהבאתי מתעסק לי עם הבגדים שעל הרצפה בחדר אז אני צועקת עליו בעצבים:
"זה שיפוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן"
וואי כמה דברים היה לי במעט ימים האלה.
דבר ראשון היה הרבה התפתחויות עם דודה, אבל בסופו של דבר דיברנו ואמרתי לה שאני צריכה לקחת צעד אחורה. היה לה קשה לקבל את זה אבל אין מה לעשות. נמאס לי לדבר עליה מאחורי הגב, זה לא אני. אז אמרתי לה בפנים. אני באמת שונאת לדבר על אנשים מאחורי הגב.
הלוואי והכל היה חוזר לקדמותו, אבל שמאבדים אמון במישהו פשוט אי אפשר להחזיר אותו בקלות.
הלכתי עם צ'אטו לפאב שידיד שלנו פתח. צ'אטו אחראי על הבר אבל היה לו יום חופש והוא רצה שאני אבוא. בכל מקרה היה ממש נחמד, דורון היה שם וגם ניב, באתי וכמובן הם הכינו לי קוקטליים ממש טעימים, אבל אני לא נוגעת בגלל הקלוריות.
ישבנו כולנו וזה היה מצחיק לראות את כל הבנות השרמוטות באות עליהם ומתחנפות והם פשוט לא שמים עליהם והם עושים מלא בדיחות על חשבונם.
אני יודעת שהם מכבדים אותי מאוד וזה נחמד שאני יכולה לשבת איתם ולעשות שיחה רצינית והם לא יעיזו לצחוק על חשבוני. כי הם באמת מכבדים אותי.
היום אני ומאמא עשינו לנו יום כיף, לקחתי אותה לבוטיק המהמם שאני אוהבת, היא ממש התלהבה וקנתה מלא דברים, ואז הלכתי וישבתי אצלה.
וסתם דיברנו היא אמרה לי דבר נכון, שיש אנשים בתיכון שלא אוהבים אותי אבל זה כי הייתי ממש כלבה. אבל היום השתנתי לגמרי והיא אמרה לי שאם מישהו שונא אותי זה כי הוא מרגיש מאוים ממני. היא אמרה לי שככה זה עובד, שעובדה שאין גבר ששונא אותי, ולנשים קשה להתמודד איתי כי אני יפה וחכמה ויש לי ביטחון ומגניבה ותמיד שיק (איזה חברה מדהימה יש לי שאומרת עלי דברים כאלה!!)
ופשוט נשים מרגישות מאוימות כי הם משוות את עצמם עלי.
אני כבר לא כלבה מגעילה, הפסקתי עם זה, אפילו שבא לי להיות אני מחזיקה את עצמי. פשוט היה לי רע פעם.
היום אני כבר מישהי אחרת. ואני צריכה לזכור את זה.
ובאמת שאני מרגישה טוב עם עצמי, בקיץ כל הגנים הברזילאים שלי חוזרים עלי.
יום ראשון אני קונה כרטיס טיסה לברזיל!!! one way!!!! התרגשות בשיאה!!
הלכתי לעבודה ומשם לאכול עם צ'אטו סושי (אחרי שלא התראנו שבועיים) והיה כזה כיף, אחר כך הלכתי לבוטיק (האהוב עלי ברחובות) שיש לי שובר מתנה אצלו וקניתי דברים ממש יפים ואז מאמא הזמינה אותי להדלקת נרות (?!) והחלטתי להיות חברה תומכת ואפילו הבאתי מטפחת! ואמרתי אמן. ואז ישר לאבא שלי ועכשיו הגעתי הביתה סוף סוף.
שיצאתי מהבוטיק התקשרתי לדודה (היא לא באמת דודה שלי, זה הכינוי שלה). וזה הלך ככה:
אני: את באה היום למאמא?
דודה: לא אני אצל ד (החבר המכוער שלה) ואז אני יוצאת עם חברה שיש לה יום הולדת
אני: איזה כיף תהני, חבל שאת לא באה אנחנו כל הזמן נפגשות בלעדייך (וכולה יש לה חברה אחת חוץ מאיתנו)
דודה: אני תמיד איתכם
אני: לא נכון, ביום הולדת שלי היית וביום אחר וזהו. כבר יש לנו בדיחות פרטיות (זה ההומור שלי)
דודה: אנחנו גם נפגשות כל הזמן בלעדייך (זה היה נטו בשביל לפגוע בי)
אני: מתי?
דודה: כל יום חמישי שאת עובדת
אני: היה פעם אחת לפני חודש
ואז היה שתיקה מביכה ואני התחלתי להגיד את המילה "טוב" בשביל להגיד- טוב לא נורא, תהני לך
והיא פשוט אמרה "יאלה ביי" וניתקה. ניתקה לי בפרצוף! קטעה אותי! וניתקה לי בפרצוף.
איזה חצופה! הייתי קצת בהלם, אבל אז ישר הלכתי למאמא וגם קושקושית ולי הגיעו, ואמרתי להם הכל, שאני פשוט לא יכולה יותר איתה, שהיא כל הזמן רוצה לפגוע בי ולשים לי רגל, והם פשוט אמרו לי שהיא מקנאה בי. בזה שיש לי ביטחון. ואני יודעת את זה כבר הרבה זמן אבל לשמוע את זה משלוש בנות שמכירות אותה ואותי הכי טוב בעולם זה אישר לי את המסקנה.
אני מכניסה אותה למקום עבודה שלי היא צריכה להיכנס גם ולגנוב לי עבודה, אני מתחילה קטע של בריאות ולהרזות היא מנסה גם ומנסה לעקוף אותי (אבל היא בחורה רחבה אז כלום לא יעזור לה) אני רוצה זוג נעליים היא תעשה הכל כדי להשיג אותו לפני.
חשבתי שאולי גם אני עושה משהו לא בסדר, אבל זה לא נכון, כי נגיד שאני וצ'אטו היינו בקטע של בריאות ולאכול טבעוני הכי פירגנו ותמכנו אחד לשני ושהיא נכנסה לתמונה היא פשוט הפכה את זה לתחרות, רק שאני לא בתחרות! אני לא אמורה להתחרות בחברות שלי.
והדבר הכי חשוב שהבנתי זה שאם מישהי חברה טובה שלך אז היא לא תקנא בך, אני בחיים לא אקנא בחברות שלי, אני תמיד אשמח בשמחתם!
זהו, מעכשיו אני כבר לא קוראת לה חברה, דיברתי איתה על זה כבר פעמיים, אני לא חושבת שיש יותר מה לעשות, חוץ להספיד את החברות הזאת. ועכשיו שהיא תתקשר אלי בוכה אני כבר לא ארחם עליה, כי חברה שלי היא לא. היא נחש קטן.
היא פשוט כל הזמן רוצה להוריד לי את הביטחון בכל מיני דרכים שלא בא לי לכתוב כאן. ומה שהיה היום זה היה שיא.
אני ממש מצטערת על החפירה
בכל מקרה הייתי בבוטיק ולמרות שהתמונות שיא המכוערות (אין לי כוח) החלטתי להראות לכם, יש לי סטייל משלי (תאהבו או לא, לא אכפת לי).
צעיף שקניתי:
כי מי מאיתנו לא אוהב כריות לכתפיים?! זה חולצה מגניבה
זה הכי וינטאג בעולם.
את זה לא ידעתי איך לצלם כי זה שחור שקוף ואם לא לובשים את זה קשה להבין איך זה הולך, אז צילמתי עם פלאש,
זה כמו מין שכמייה פתוחה כזאת, אבל אין לה כפתורים או משהו, רק כפתור אחד למעלה
קמתי ממש לפני כמה דקות. ישנתי שינה טובה, אחרי הרבה זמן שלא הצלחתי להירדם בלילה, אולי זה מה שהייתי צריכה, שינה טובה.
הגיע חודש חדש ובדרך כלל זה לא אומר כלום אבל למי שיש ישראבלוג זה מרגיש כמו התחלה חדשה, פרק אחר.
מאי, יוני, יולי ואז אני באמת יהיה בפרק משלי. זה דיי סופי באוגוסט אני עוברת לברזיל, שבוע הבא אני כבר קונה כרטיס, אחרי שאני אעבוד שם משהו כמו חצי שנה ואעשה כסף טוב אני אעשה כמה דברים עם הכסף, דבר ראשון זה טיול בדרום אמריקה עם החברות. אני גם הולכת לקנות ציוד צילום מקצועי וגם להשקיע בבורסה.
ואחר כך אלוהים גדול.
תמיד אמרתי לעצמי שעד גיל 25 אני משחררת את עצמי מהכל, מהדאגות מהלימודים. זה השנים הכי יפות שלי. אז אני רוצה להנות מהם.
ומאז שהפסקתי לאכול, אז בכלל.
הורדתי את התמונות שלי והחלטתי להחזיר אותם, אני ממש לא הולכת להתבייש במי שאני.
אז מי חזרה לעצמה?! נכון, אני!
אני עכשיו יושבת בבית במזגן הקר שכל כך חם מול המחשב והטלוויזיה, וזה מזכיר לי את החופש הגדול ביסודי. נוסטלגיה לגמרי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
