אתמול השתגעתי כל היום בבית, אני ביום הרביעי לדיאטת מיצים, אני ממש חלשה ואין לי כל כך כוח לעשות מאמץ גדול מדי. הדבר הכי גרוע זה שמרוב שהמיצים לא טעימים לי, אני פשוט לא שותה אותם ואז יוצא שאני בצום, וממש לא רציתי להגיע לזה אז אני מנסה לדחוף לעצמי בכוח אבל זה עדיין קשה.
עכשיו לדוגמא זה כבר 17 שעות שלא אכלתי כלום, ואני מתעצלת לשתות משהו.
בכל מקרה אתמול לא יכולתי יותר להשתעמם אז הלכתי בערב למאמא, לא ראיתי אותה כבר כמה ימים וגם קושקושית באה. ישבנו שלושתנו ואמרתי להם "אתם יודעות בזמן האחרון אני מרגישה שאין לי חברים" והתשובה שלהם הפתיע אותי כי שניהם אמרו לי שגם הם מרגישות ככה. למרות שיש לנו אחת את השניה לא הצלחתי להבין למה זה לא מספיק. אני בחורה דיי אהובה בסביבה שלי אבל כרגע אף אחד לא מושך אותי. המקום הזה נמאס עלי! אני מכירה את כולם כבר, אין פה מישהו חדש שירגש אותי! מאז שיצאתי עם הבחור הזה ביום שישי האחרון כל מה שאני רוצה זה את החברה שלו, לא כי חשבתי שיש לי רגשות עליו, אלא כי אני רוצה להרגיש שוב הבחורה המופרעת הזאת מהתיכון שיש לה חברים שיא המגניבים.
ואמרתי שאני לא אהיה איתו רק בגלל שלא נעים לי מהאקסית שלו, אנחנו לא חברות אבל אנחנו מכרות והיא דיי נחמדה, אבל אתמול הבת זונה כתבה לי משהו ממש מעצבן. אז עכשיו על הזין שלי.
שוב זה בא לי, החוסר סיפוק מהחברות שלי, תמיד אני לוקחת אותם כמובן מאליו. ואסור לי.
ביציאה הזאת הגיע מישהו שלא ראיתי המון המון זמן. הוא היה איתי בבצפר, והיה לי תקופה שהייתי דלוקה עליו.
הגענו למקום, בהתחלה לא הכניסו אותנו כי זה היה 25+ בגלל שידידים שלי מקושרים הם ישר התקשרו לבעל המקום ותוך 5 דקות כבר היינו בפנים.
זה דיי הרשים אותי. כי זה מקום נחשב. אבל שיחקתי אותה אדישה.
בכל מקרה, המישהו הזה שהצטרף, אני בכלל לא יודעת מה לכתוב עליו. אני בהתלבטות אם אני מרגישה משהו. אני חושבת שכן, כי בא לי לדבר עליו מלא. זה הדלקות קטנה כזאת וחסרת משמעות, אבל סתם לא יודעת להסביר לכם, אני לא נידלקתי על אף אחד כל כך הרבה זמן. לא הייתי בקטע של אף אחד.
ופתאום הוא חוזר. ואני מתלבטת עם לתת לעצמי לזרום עם הרגשות האלה או לא.
שנינו היינו בחבורות שונות לגמרי בתיכון, אבל היינו חברמנים כאלה.
וסתם בערב, הצורה שהוא חיבק אותי, ואיך שהוא תפס לי את היד. עשתה לי את זה.
מצד אחד אנחנו ממש מעולמות שונים, אז אני לא רוצה להשלות את עצמי.
מצד שני, אני יודעת שאם אני ארצה זה יקרה בסוף.
מצד שלישי אני בכלל לא חושבת שהוא בקטע שלי.
מצד רביעי, זה לא משנה מה אני אעשה אנחנו לא נהיה ביחד
וככה המוח שלי ממשיך וממשיך.
אבל היה ערב כזה כיף, של צחוקים, אלכוהול וריקודים. לפעמים כל מה שצריך זה סופ"ש טוב כדי שהחיוך ישמר לאורך כל השבוע המזדיין שלך.
טוב, זה היה הקרב אסמסים שלי היום בבוקר. הייתי אמורה להיפגש עם חברות שלי בערב, ובסוף בפעם השלישית השבוע לא יצא.
מאמא: "וואי אני בשוק, עכשיו קמתי וקלטתי שנרדמתי באיזה 8 ורבע אתמול! לא היינו אמורות להיפגש?"
אני: "היינו, אבל אני לא צריכה לרדוף אחריכם, וכל פעם לשאול אם רוצים להיפגש ואפילו לא מתייחסים, קיצר אין לי זין לזה"
מאמא: "אני לא הולכת לריב איתך על זה. אם לא עונים כנראה יש סיבה כולנו רוב היום עסוקות, אז ביום חופשי שלך כמו אתמול, את לא מרגישה את הלחץ, אבל מי בכלל רואה את הטלפון במשך היום בעבודה.. ודבר שני זה שגם אחריך הרבה פעמים צריך לרדוף, אז התחשבנות פה מיותרת, חבל שלא יצא, אבל גם את לא התקשרת לעדכן מה קורה. לא קוראים לזה לרדוף אלא לסגור פרטים. מי שיוזמת בד"כ מארגנת עד הסוף."
אני: "אחרי צריך לרדוף?! זה ממש עיצבן אותי עכשיו, ואני יכולה להבטיח לך שאני יותר עסוקה ממך ומצטערת מה אני מארגנת אירועים? קבענו שניפגש, את רוצה אולי גם ליצן שיהיה באירוע? כי אני רגילה שנפגשים עם חברים והם עושים מאמץ כדי להראות שהם רוצים לבוא"
מה אני אגיד לכם? אני לא יכולה כבר לחכות לחופש פסח שלי. שבוע שלם בלי עבודה.
סך הכל אני בתקופה טובה, אני עובדת המון, ואני בעומס של פעילות ופעילות גופנית. ואני צריכה להפחית. כי מתחיל לי כאבים ברגליים.
אני שומרת מדי פעם על ילדים ממשפחה עם כסף, היום אספתי אותם מהחוגים,
והלכנו הביתה, אני הייתי אחרי יום עבודה והתיישבתי על הרצפה של החדר והילדה
ראתה איזה פסל של פיה שהמנקה שלהם שברה בלי כוונה היא התחילה להגיד "אני
אדאג שהיא לא תחזור לפה יותר" "אני שונאת אותה" וכל מיני כאלה, הילדה היא
קטנה בת 6, אבל ישבתי שם על הרצפה ואמרתי לעצמי שהחיים פשוט לא פייר! איך
אני אסביר לה שהמנקה שלה היא מנקה ערבייה שעובדת מלא שעות ביום ובטח יש לה 5
ילדים בבית, ובכלל שלנקות זה העבודה הכי קשה שיש, וזה יותר קשה ממה שאבא
שלה עושה למרות שהוא משתכר ביותר. לי לא היה אפשרות למנקה, ההורים שלי לא
השאירו לי גרוש, ההפך אני צריכה לממן אותם. אני עובדת כמו חמור. והיא
מתלוננת כי הפיה שלה נשברה. אבל אני יודעת שהיא רק ילדה חמודה. והיא לא
הבעיה. זה העולם שדפוק!
אחרי שהגענו הביתה שמנו שירים של אתניקס והתחלנו לרקוד, ואז היה את השיר ג'סיקה ושמעתי את השורה הבאה "איך בסוף השבוע
היא באופן קבוע, לא לבד" ופתאום
ניתקפתי בדקה של דיכאון, קשה לי להסביר לכם. אבל אני רוצה להיות כמו
הבחורות האלה שכותבים עליהם שירים.
ואני
לא מרגישה כזאת בזמן האחרון. וגם בגלל שתקופה ארוכה לא הייתי עם מישהו
ועכשיו שאני סופ"ש אחרי סופ"ש סתם עם גברים, מצד אחד זה כייפ אני אוהבת.
מצד שני... זהו! שאין צד שני! אבל אני כן מרגישה שיש. שאני חושבת על זה
עכשיו אין צד שני! אז למה אני עצובה בגלל זה?!
אתמול הלכתי למסיבה, עשינו לפני ישיבה בבית ושתינו כמו שצריך. הגענו כבר
מסטולים, על ההתחלה מצאתי לי מישהו, תוך חצי שעה, לחברים לא היה אכפת שאני
נוטשת אותם, והמשכתי את הלילה איתו. הוא היה חתיך, שנה מעליי.
נהנתי איתו כי הוא לא דיבר יותר מדי, ולא חפר לי כמו הבחור מהשבוע שעבר, גם היידים שלו ידעו לאן ללכת והוא נישק טוב. מאוד.
רק אחרי שעתיים בערך שאלתי איך קוראים לו בכלל, עד סוף הערב כבר שכחתי.
הוא זכר את שלי זה דיי הפתיע. אין לי סבלנות לכל ההכרות הזאת, הרי שנינו
יודעים שזה לא מוביל לשום מקום, אז למה לשחק אותה?
אני חושבת שמכל הגברים שהייתי איתם איתו ממש נהנתי.
תוך כדי שהוא מצמיד אותי לקיר קיבלתי אסמס שסבתא של חברה שלנו מתה,
בכללי אני חסרת רגישות אז לא אכפת לי אבל בגלל ששלחתי לה במשך היום אסמסים
עם דברים מצחיקים (והתפלאתי באמת שהיא לא ענתה לי) הרגשתי קצת לא נעים. זה
היה מצחיק שהוא תופס לי את התחת ואני עם שני ידיים מאחורי הגב שלו מסמסת.
הוא רצה להזמין אותי לשתייה, אבל אמרתי לו שיש לי כסף משלי ושאני לא
מוכנה שהוא ישלם לי הוא התעקש וזה ממש עיצבן אותי, אז הזמנתי גם לי וגם לו,
אני יכולה לשלם על המשקאות שלי. תודה.
הוא רצה לשכנע אותי לבוא אליו, אבל אני שונאת לקום בבוקר בבית של מישהו
זר, אז יצאנו החוצה ומצאנו איזה סמטה חשוכה שלא היה בה אף אחד.
לא שכבנו. אבל עשינו דברים שובבים. הוא היה מצחיק, טיפה קינקי אבל שצריך להוציא את זה ממנו, אני אוהבת כאלו.
אני אוהבת אותך, ואני לא מצליחה לישון עכשיו בלילה מרוב מחשבות מטרידות, ואני יודעת שאתה יכול לקרוא את זה, אבל אני לוקחת את הסיכון כי במילא אמרת שאתה לא נכנס לכאן, ואין לי ברירה אני חייבת להפוך את המחשבות שלי לחיות בשביל להירדם, שלא יהיו רק שלי.
אני רוצה לחבק אותך, לישון איתך.
נפלתי לגמרי, אני לא מאמינה שבכלל יש לי רצונות כאלה, זה שינה את החשיבה בכל כך הרבה מובנים, גיליתי שיש משהו נוסף חוץ מאלכוהול כדורים ומסיבות. אני לא מצליחה למלא את הבדידות שלי במיוחד שאני יודעת איזה אהבה גדולה היה יכול להיות לנו, שאני יודעת שאתה רואה אותי בדיוק כמו שאני ומקבל את זה.
והכי מעצבן אותי שאני חושבת עליך 5 פעמים במיוחד בממוצע.
אני מצטערת שאני לא יכולה להיות איתך, ואני יודעת שאתה כועס עלי בגלל זה.
אני פשוט לא יכולה להיות לאהוב מישהו בלי לאהוב את עצמי קודם. אני לא יכול להיות עם מישהו בשביל לברוח מעצמי.
ואני לא רוצה להרגיש דחויה. אני לא רוצה שמישהו יעזוב אותי אי פעם לעולם.
אני בכלל לא מאמינה לעצמי שאני כותבת ככה, ערמה של שטויות מפגרות.
ובסופו של דבר אני שמחה שאתה לא מוכן להיות בקשר איתי. זה פשוט לא היה עובד בנינו.
7-10. זה לוקח אותך למסלול שונה לגמרי ממה שתכננת לחיים שלך, ואת לא מודה בטעות עד שאת גרושה עם שלוש ילדים קטנים, ואת מנסה לשכנע את עצמך שלא היית משנה כלום כי את אוהבת את הילדים וזה שווה את זה, אבל אז הם גדלים ואת נשארת לבד בדירת חדר חשוכה בלוד.
למה להתאהב זה כיף
1. כי זה מרזה
חוץ מזה הסופ"ש היה מדהים, אני רוצה לכתוב אבל עוד לא השלמתי שעות שינה, חגגתי כמו שצריך היינו בים, עשינו צחוקים, הייתי עם מישהו.
כמו שחופשה טובה צריכה להיות. אולי אני אכתוב על זה בהזדמנות שיהיה לי כוח.
היה לי מדהים, הגעתי ביום שישי, הדירה הייתה מדהימה על חוף הים בת"א.
לידיד שלי יש טוסטוס, אז פשוט נסענו לכל מקום, גיליתי שמתאים הלוק, של הקסדה.
בערב שישי עשינו ארוחה וידיד שלנו הגיע אלינו, הוא מנגן בלהקה עכשיו ויש להם ארמגן טוב, ואני מקווה מאוד שיצליח לו.
אחר כך אני וידיד שלי הלכנו למסיבה, מזה חגגתי, התחלתי עם כולם, כולם התחילו איתי, לצאת איתי למסיבה זה משוגע, קורים לי דברים מטורפים, אבל זה משהו שצריך להיות איתי בשביל להבין והייתי עם מישהו פשוט הלכנו לאחת הכניסות בבניינים. שחזרתי הביתה ב
יום למחרת הלכנו לים והכרתי שני הומואים נחמדים בזמן שידיד שלי גלש, והשתזפתי קצת. סוף סוף מגיע הקיץ.
היומים האחרונים קצת מטורפים, הרבה מכלום כלום מהרבה, עשיתי אתמול שופינג שכלל: 2 חולצות, מכנס, ז'קט, חצאית מיני, ארנק, עגילים, קישוט לשיער ונעליים. הדבר המדהים שכל זה עלה לי 300 שקל, אני אלופה במציאת דברים שווים וזולים, אף אחד לא מאמין לי שאני קונה דברים בזול, אבל אם מחפשים מוציאים אני מבטיחה לשים תמונות של מה שקניתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ואני לובשת חולצת בטן בתמונה בגלל זה זה נראה מוזר.
