Around the World

בתכלס בוא נהיה כנים רגע, הנה אני ביום חופש, מה אני אמורה לעשות?

כבר שלוש ימים יצאתי עם חברים בליתי במסיבות הכל סבבה, אבל הנה יום שאני נטו עם עצמי, מה אני אמורה לעשות?

סיימתי לקרוא את הספר שלי, כבר סידרתי את הבית, ועשיתי שופינג ביום חמישי, אז מה לעזאזל עושים עכשיו?

לא יודעת, אולי זה אני חסרת התחביבים או משהו, אז אני מצטערת שאין לי תחביבים. אבל עדיין אין לי רעיונות מה לעשות עם עצמי

חוץ מהמחשב כמובן. אבל הוא גם נמאס אלי.

היי!

מישהו שומע אותי?

לפעמים אני רוצה שיהיה לי שקט בראש, בלי מחשבות, שהוא יהיה ריק לגמרי, לפעמים פשוט בא לי לתפוס את הראש בשתי ידיים ולנער אותו!

אלוהים לא סתם עשה לי את זה, אלוהים לא סתם שם אותי כאן, יש לי איזה מטרה גדולה,

יש לי אופי חזק, ואני בחורה חזקה ובנות כמוני משנות את העולם, אני עדיין לא יודעת איך ומתי אבל גם זה יגיע אלי.

אני יודעת שנורמלית אני כבר לא יהיה החיים שלי לא נותנים לי להיות נורמלית

החיים שלי לא נותנים לי להיות בחורה שאוהבת, החיים גרמו לי לאכול חול ולחייך וזה לא סתם.

אני בטוחה שכל החרא שסבלתי בגללו זה רק בשביל להכין אותי

כי אני לא מוכנה לחיות את החיים האלה בתור מישהי רגילה, כי זה כבר מאוחר מדי בשבילי, רגילה אני לא יהיה.

אני מבטיחה שאני יהיה משהו גדול, ככה אלוהים החליט ככה אני החלטתי.

כי אין לי את מה להפסיד.

יום אחד הבלוג הזה יהיה שווה באמת.

אני יהיה שווה באמת.

בוא נתחיל בזה שהייתי פצצה! נראתי מעולה, מלא התחילו איתי, הייתי שיכורה מהתחת, ולא הייתי עם אף אחד, תיכננתי להיות ואפילו התחילו איתי גברים וזרמתי איתם בקטע של צחוקים אבל לא יודעת לא היה לי בא אף אחד ודווקא היום שקמתי בבוקר הצטערתי, לא על זה שלא הייתי עם מישהו, אלא אל זה שלא היה לי בא כי זה היה הזדמנות מצויינת והכרתי מלא חתיכים.

עשיתי שטויות במסיבה הזאת בצורה מטורפת, אבל אני תמיד כזאת, במסיבה אני מדברת עם כולם, אני מתחברת לברמן חמוד אחד שמביא לי שתייה טעימה כל הלילה ולדיי ג'י שישים לי שירים של ביונסה חחחח

היום בבוקר קמתי הפוכה, אפילו לא הורדתי איפור (זוועה) עם סחרחורות נוראיות. ישבתי על המיטה ערומה, ופשוט צילמתי את עצמי, יצא באופן מפתיע תמונות יפות, אני אשים תמונה שלא רואים בה כלום

בכל מקרה דיברתי עם דודה, והיא כבר לא בוגדת, היא במצב קשה ואני צריכה לבדוק את עצמי בתור חברה. עשיתי שיקולים לא נכונים.

אני לא רוצה שאף אחד יבכה בגללי, אני לא ברמה הזאת כבר.

יאלה הלכתי לקנות סיגריות

טוב, אז מאמא הייתה אצלי היום, אחרי הרבה זמן שלא היה לנו זמן ביחד, ניסיתי למצוא לה תחפושת לפורים. סוף סוף היא ירדה מהחבר המגעיל שהיה לה וכל הקטע הזה של לחזור בתשובה וחזרה להיות היא עצמה.

דיברנו על דודה (הבוגדת) ואיך שהיא בגדה בי, ועל זה שכנראה לעולם לא נצליח להיות חברות שלה עד הסוף. מאמא סיפרה לי גם שהיא דיברה עלי מאחורי הגב, ואני סיפרתי למאמא דברים שדודה (הבוגדת) עשתה לה. אני מצטערת על זה שסיפרתי אבל כל כך התעצבנתי, שרציתי להחזיר לה. סמעק. לא רציתי לרדת נמוך.

וזה דברים חדשים שקניתי

שופינג של אקססוריז:

ההתלבטות שלי לפורים: האם לקנות פאה קארה בלונדינית או פאת קארה שחורה?

99% ענו לי בלונדינית

1% (שזה דודה (הבוגדת)) אמרה לי לקנות שחורה

אני מתלבטת, למרות הסקר (שנערך באסמס קבוצתי לרשימה "בנות" שמונה 7 איש) אני חושבת שאני אקנה את שניהם.

היום בעבודה דודה (הבוגדת) אמרה לי שאם אני אקנה פאה שחורה אני היה דומה לקתרין ז'יטה גונסן, הקטע הוא שהיא לא הראשונה שאומרת לי שאני דומה לה, קתרין לדעתי מכוערת, ואני לא חושבת שאנחנו דומות בכלל.

הלכתי לעוד בחורה שעובדת איתנו וסיפרתי לה על מה שדודה (הבוגדת) אמרה, אז הבחורה הזאת אמרה שהיא לא מכירה את קתרין ז'יטה גונס אבל אם היא דומה לי אז היא בטח ממש יפה. מזמן לא אמרו לי מחמאה שהחמיא לי ככה. כי זה היה מחמאה אמיתית בלי שמץ של התחנפות. 

יש לנו מסיבת פורים אנדרגראונד סודית ומעולה. ששנה שעברה הייתה כל כך מוצלחת שהשנה אנחנו הולכות אליה שוב.

בעלי העין החדה ישימו לב שהוספתי לדודה (הבוגדת) שהייתה חברתי הטובה כבר המון שנים את המילה בוגדת, וזה לא סתם, ככה אני קוראת לאנשים שכל הזמן מנסים לשים לך רגל רק כי הקנאה אוכלת אותם, לא בא לי לספר למה אני כועסת עליה ככה זה הרבה דברים שהצטברו.

לא ניתקתי איתה קשר, אני לא מתנהגת אליה לא יפה ואני לא מוציאה את הנקמה המושלמת שבתוך המוח שלי לפועל! אבל חברה אני כבר לא קוראת לה!

היא הצליחה להוציא ממני (רק בחשיבה) את הצד הזה שהשארתי מאחורי שיצאתי מהצבא. הייתי הורסת אנשים בשניה, הייתי גורמת לו להרגיש חסר ערך ואז ממוטתת אותו חברתית. בעבר התנהגתי ככה. היום אני כבר לא. וברגעים כאלה אני אומרת וחבל שלא. הייתי מניפוטיבית בצורה מפחידה. לא משנה זה בעבר.

היום מאמא עזבה את החבר הדתי שלה ובגלל זה היא יכולה לחזור למקום שדודה מילאה בזמן שמאמא לא הייתה. 

בכל מקרה

פאה יש, נעלי עקב שחורות בגובה 15 ס"מ יש ורק חסר שמלה שחורה עם כמה שפחות בד.

שרלילה מישהו?

אז זהו, שאותי יראו ויגידו סטייל. וזה ההבדל ביני ל בין שאר השרלילות.

פורים שמח!

כולם כל כך עסוקים ביום האהבה המחורבן הזה, כאילו שעוד שנה אתם לא תיפרדו, אז למה לטרוח?

ואני חושבת על כל כך הרבה דברים שאני מעדיפה לחגוג איתם את יום האהבה, באמת שגבר זה הדבר האחרון שאני רוצה לחגוג איתו יום כזה.

דבר ראשון וחשוב מכל נעליים, אני מוכנה לוותר על כל גבר בשביל זוג נעליים של ג'מפרי קאמבל

איתם אני יכולה לחגוג כל היום כל הלילה וכל השנה. ובשביל זה צריך לחגוג יום האהבה, יום אהבה שמוקדש לנעליים.

 יואו, רק המראה של זה.

הדבר הבא ששווה יותר מגבר ביום אהבה זה הסרט האהוב עלי "קרוב יותר"

מי שלא ראה, זה פשוט סרט מעולה. אני מתה על נטלי פורטמן שם. זורקת כל אחד עם זה משודר.

הספר מאה שנים של בדידות, פשוט ספר מעולה, קראתי אותו בכיתה ז' ומאז התאהבתי, אני חייבת לקרוא אותו שוב.

אני רק זוכרת שהיה שם דברים כאלה הזויים, לא הצלחתי להפסיק לקרוא.

וכמובן השילוב האהוב על כולם, לפחות על החלק שנהנה מהחיים, סתם לשבת במרפסת ולדפוק איזה בירה וסיגריה. עם המחשבות שלך לבד.

מתה על זה.

(למרות שלא נגעתי בבירה כבר חודשיים כי היא ממש משמינה, אני עדיין נהנת מהסיגריה)

שופינג באינטרנט, מה צריך להוסיף?!

ועוד מישהי אחת שתשים לי תמונה מול העיינים שלי עם המתנה שהחבר שלה קנה לה אני אחנוק אותה, זה לא מעניין אותי.

ועזבו שבכלל המתנות המכוערות האלה, מי קונה דובי? למה צריך דובי? מה אפשר לעשות עם זה?

ושלא נדבר על זר פרחים, תביאו את זה להלוויות, במילא זה ינבול מחר

ושוקולד זה הכי מופרך כדי בסוף זה מצטבר בתחת.

אני לא ממורמרת על היום הזה, אבל חלאס לחפור לי, לא צריכה בן זוג בשביל לחגוג אותו.

אני אוהבת את כל הבגדים הנעליים והאקססוריז שלי, ועל זה אני חוגגת את יום האהבה. וגם על האיפור.

יום אהבה שמח.

טוב, אני כנראה לא הייתי מודעת לבעיות שלי.

זה לא שאני אנורקסית, אבל יש לי בעיה גדולה עם אוכל. אני איבדתי כל פרופורציה, זה כל מה שאני חושבת עליו כל היום.

כמה אכלתי, כמה לא אכלתי, מה אני הולכת לאכול.

אני נמנעת מפחמימות, לא אכלתי לחם או בצקים כבר יותר מחודשיים, אני גם טבעונית. אז אני לא אוכלת בשר דגים ביצים או חלב.

התזונה שלי זה דגנים, קטניות פירות וירקות.

ב-7 בבוקר אני אוכלת שתי פרכיות עם דבש

ב-9 וחצי שתי כפות טחינה עם קצת ירקות חתוכים

ואז אני מנשנשת פקאנים

ב-1 אני אוכלת קצת מרק (לפעמים לא)

ב-3 אני אוכלת כפית טחינה כפית דבש ואיזה פרי

ב-5 אני אוכלת קצת אורז עם סלט וירקות מאודים

וב-6-7 אני אוכלת פרי או ירק

זה התפריט היומי שלי, זה מספיק לי. ואני כבר חודשיים אוכלת ככה. קבוע. מאז שהיה לי בעיות בקיבה.

הבעיה שלי זה שאני חושבת שזה הרבה, אני יודעת שזה לא, אבל אני חושבת שכן, המודעות שלי והחשיבה שלי לא מבינות אחת את השניה.

היום נגיד ממש חטאתי ואכלתי איזה 4 עוגיות גרנולה, בא לי למות בערך,

ויש לי אנשים שאני מספרת להם דברים שקשורים לאכול.

אמא שלי שאוכלת תפוח ליום כי היא רזה מאוד באופן טבעי, ובשבילה כל מה שאני אוכלת זה הרבה, והיא היום עשתה לי שיחה שנגיד העוגיות האלה זה יותר מדי, ושאני חורגת ממה שאני אוכלת בדרך כלל ואני צריכה להפסיק.

וחברה טובה שלי שהיא רזה אבל בחורה גדולה והיא מקנאה בי אז כל דבר שאני אוכלת היא ישר גורמת לי להרגיש שמנה, והיא חושבת שאנחנו בתחרות.

יואו, אני לא מאמינה, לאיזה שלב הגעתי.

אני פשוט מלא בבושה. כלפי כל מה שאני אוכלת.

האושר שלי תלוי במה שאני אוכלת באותו יום. זוועה.

שיום מתחיל חרא אתה יודע שהוא ימשיך חרא ואז שאתה חושב שהגעת להכי חרא שאפשר, אתה מגלה שיש עוד

תכלס, אני מרוכזת בעצמי, תמיד, רק אני קיימת, רק אני.

פשוט כלום לא מסתדר לי, איבדתי כרטיס של המצלמה שיש בו 16 ג'יגה של תמונות.

החיים שלי תקועים. אני מקווה שגם שלכם.

אני רוצה לטרוף את העולם, ואני לא יודעת איך.

זה רק אני ככה?

כתבתי פוסט שלם, אבל זה מה שהשארתי ממנו, תשלימו את החסר.

אני רק אגיד לכם שרבתי עם מישהי בעבודה. והיא ממש עיצבנה אותי.

ולדודה יש חשד לסרטן.

לעשות את הריקוד הזה:

חחחחחח

"אם מישהו אוהב פרח, שבכל מיליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל על הכוכבים וכבר הוא מאושר, אבל אם תבוא כבשה ותאכל את הפרח הוא ירגישו כאילו, בבת אחת, כל הכוכבים כבו"

הקראתי לה את המשפט הזה מתוך הספר, היא אמרה לי שהוא מקסים.

אמרתי לה שזה מייצג אותי. הפרח זה כל הכסף שיהיה לי בעתיד, והכבשה זה האמונה העצמי שלי.

היא אמרה לי שאני הורסת את הספר הנסיך הקטן, כי כלום שם לא קשור לכסף.

אמרתי לה שהכל קשור לכסף.

אז הלכתי להתקלח, ושהייתי במקלחת החמה עלו לי המחשבות, כי במקלחת מגיעים כל הפתרונות לכל הבעיות שלנו.  ובשניה אחת, מצאתי לעצמי תשובה ברורה להכל. ללמה ההרגשה הזאת.

חשבתי, איך זה שאני מרגישה לבד שאני מוקפת בכל כך הרבה אנשים שאוהבים אותי ואני מקבלת מלא אהבה. הגעתי למסקנה אחת אני פשוט לא יודעת להעניק אהבה, אני יכולה לקבל, אבל קשה לי באמת ובתמים לאהוב, עד הסוף, לחבק, לנשק, לשתף.

אני הבחורה המוחצנת הכי סגורה בעולם. אף אחד לא יודע עלי כלום. כל אחד יודע חלקים. אבל אף אחד לא מצליח להשלים את הפאזל.

ונכון אני מפחדת מזוגיות, אני מפחדת לחשוף את עצמי, אני לא יודעת איך לעשות את זה, אני מפחדת לא להיות טובה בזה, אני מאוד מפחדת מדחייה.

בעצם כולנו סוג של פאזלים, ואז מגיע מישהו ומחבר אותנו, יש כאלה שהם קצת יותר מורכבים כמוני, אני עשויה מהמון חלקים, ויום אחד מישהו יצליח להרכיב את הכל, ואני מבטיחה שיצא לו תמונה יפה. אחרי הכל אני שונאת פאזלים.

אתם יודעים לכל בן אדם יש מין תנועה כזאת שהוא עושה ולא מרגיש, מין טיק כזה.

התנועה שלי זה לשים את יד ימין על הלב.

לפעמים אני מרגישה שהלב פשוט כואב לי, ואני לא מדברת מטפוארית, כל פעם שאני עצובה, הוא כואב לי באמת.

כאב נפשי, כל הכאבים שלי נפשיים.

המצב רוח שלי היה מעולה היום, הייתי מאושרת,

אולי אני פשוט בדיכאון שאני עייפה, זה כמו שאני עצבנית שאני רעבה.

אני לא יכולה יותר,

אני משתגעת, זה הקטע שלי.

שאני משוגעת, שאני לא צפויה, שאני אבודה לגמרי.

מי לא אוהב בחורה אבודה?

פשוט אסור לי להיות לבד לעולם.

זה מה שאני אעשה תמיד אהיה עם מישהו. ואז לידו כל המחשבות שלי לא יעלו.

אני כל כך דפוקה.

כל כך מבולבלת.

There you are, come on baby
Don't you wanna dance with me

Can you handle?

handle me

שלחתי למורה שלי שהיה פעם כמה תמונות שצילמתי, כי הוא מלמד היום צילום.

תראו מה הוא כתב לי.

"מדהים
תמונות עם אמירה עם שילוב של טכניקות שונות" זה תהליך של חיפוש"
תנועה, זרימה, ישן,,, מודרני......
ראש צעיר עם ראייה ממוקדת
תמשיכי לצלם בעיקר מה שאת אוהבת

תצליחי אני גאה בך

אהבתי"

מה שעושה אותי מאושרת, זה להדליק סיגריה לשמוע את המוזיקה שלי ולחשוב.

אני ממש קרובה לשקול 49, ואני מטר שבעים.

אני מאושרת וזה חשוב. אני מרזה, ואני אפילו לא מסתכלת על מה שאני אוכלת, עוד מעט אני אהיה 49, ואני בגובה של מטר שבעים.

זה בדיוק מה שאני רוצה שיהיה המדדים שלי.

דפדפתי בבלוג שלי, וראיתי את הדברים האלה שרשמתי לעצמי שאני צריכה לעשות, כתבתי אותם באוגוסט שרק חזרתי מגרמניה.

עבר כבר ארבע חודשיים ולמרבה הפלא הצלחתי לעשות כמה דברים.

1. להתחיל ללמוד תפירה

2. להמשיך בדיאטת המיצים (עשיתי אותה עד הסוף!)

3. לתת לבחורים צ'אנס

4. לאהוב את עצמי יותר

5. לא לשכוח שיש לי עתיד מזהיר

6. לכבות את הטלוויזיה והמחשב

7. להתמקד בדרום אמריקה

8. להתחיל לחפש עבודה שאני אוהבת

9. לזכור שהכל אפשרי

10. לא לתת לעצמי לשקוע בחרא (עדיין יש לי את זה קצת)

11. להפסיק לאכול ציפורניים

אפילו לא זכרתי את זה.

אני אוהבת שחודש חדש מתחיל, זה מרגיש נקי.

הדבר הכי חשוב שלמדתי היום, זה שרוב חוכמת החיים נמצאת אצל החברים שלך שהם בני 30 פלוס.

היום עשיתי שיחה, והם פשוט סידרו לי את הראש.

אנשים מבוגרים בגיל של ההורים שלנו, כבר רואים את החיים בצורה יותר שחורה, יותר מעשית כזאת. אבל בגיל 30 זה רגל לכאן רגל לכאן.

עדיין עם חלומות אבל עם רגליים על הקרקע. ואין כמו חברים כאלה.

אני לא יודעת מה אני הולכת להיות, אני לא סוגרה על עצמי, אני רק יודעת שאני הולכת להצליח ובגדול. וזה מה שחשוב.

השנה אני אקרע את התחת, ושנה הבאה אני הולכת לברוח, לטייל, לחוות, לעשן, לשתות, בעיקר להנות.

הבנתי דבר חשוב, שכל המחשבות על העתיד הזה וה"קריירה" שלי, זה פשוט בריחה מההווה. עכשיו אני לא מסופקת, למה אני לא מסופקת?

כי אין לי מערכת זוגית בחיים, זה עדיין לא אומר שאני רוצה, אבל זה משהו שאני צריכה כרגע. אני חייבת להיות פתוחה לדברים חדשים.

ואולי הגיע הזמן שלי להתמסר למישהו. לא אולי, הגיע הזמן שלי. אני אפילו יכולה להנות מזה. ונכון שאי אפשר לכפות על עצמך דברים כאלה,

אבל אם אני לא אעשה צעד משמעותי אני פשוט אשאר לבד.

אני לא אומרת שעכשיו הגבר הראשון שאני פוגשת אני אקפוץ עליו, אבל אני אהיה פתוחה להכרויות, שאם מישהו מבקש את המספר שלי והוא מוצא חן בעייני אז אני אביא לו.

וואלה, איזה החלטה אמיצה מצידי.

תקשיבו אני לא צוחקת, הבחור הראשון שמבקש ממני את המספר שלי אני מביאה לו. ואני יוצאת איתו לדייט מחורבן.

ואולי הוא סוף סוף יגרום לי להרגיש מסופקת.

פתאום הלב שלי מרגיש שלם.