תמיד חשבתי שיש מלא דברים לעשות אז הזמן עובר מהר יותר, אני חושבת שהתבדיתי.
הגעתי לתיאוריה- אני באמת לא חושבת שזמן קיים, כלום אני לא יודעת אם הוא קיים, השעון שנמצא בצד המחשב או במסך הפלאפון שלכם קיים, אבל אולי זה משהו שאנחנו המצאנו, איך זה קורה שאני יושבת ועושה מבחן של 3 שעות והזמן טס לי לעומת זאת שאני מחכה עשר דקות בתור בבנק ובא לי לקפוץ מהחלון ועזבו, מה קורה ב-חורים שחורים? שם הזמן מתרחב והופך להיות איטי יותר, אתם יודעים מה אני מוכנה לקבל את זה שהזמן קיים אבל הוא פשוט משהו יחסי, הוא לא מוחלט כמו שכולם חושבים, השעון מוחלט, הזמן לא.
כרגע בחיים שלי אין לי שניה לנשום, אני מתרגלת ב-3 תיכונים שונים מכינה לבגרויות והשנה אני צריכה להשלים 50 נק"ז בתואר. כן. פאקינג 50 נק"ז.
כל שעה שלי ביום מתוכננת כולל מעבר ממקום אחד לשני, אני מרגישה שדברים שקרו ביום שני קרו בעצם לפני חודש, זה הרגשה מוזרה.
חוץ מזה האמת שאני בסדר, ממש בסדר. החיים קורים, אני זורמת איתם.
אני מתמקדת בעצמי ובלימודים, אחרי יותר משנתיים באקדמייה אני סוף סוף מרגישה בטוחה בעצמי, הילדה הפרועה בלי הבגרויות מלמדת עכשיו בתיכונים.
אני גם פחות לחוצה- יותר סומכת על עצמי ועל המוח שלי.
לאנשים יש כל מיני חוסרי ביטחון, אנשים חושבים שבגלל שאני חברותית וקל לי תמיד לגשת ולדבר עם כולם אז אני בעלת ביטחון, זה נכון שאני בעלת ביטחון בקטע החברתי, אבל שאני יושבת מול בעיה מתמטיקה אז הביטחון הזה יורד.
אבל זה בסדר, אני מתעמתת ראש בראש עם החוסר ביטחון הזה, הלכתי לתואר שכולו מתמטיקה, לא נתתי לחוסר ביטחון לנצח.
תכלס בנתיים אני מנצחת. למרות שקשה לי.
אני לא מנצחת כי טובה בזה, אני מנצחת בזה כי אני מסרבת להפסיד.
זה הסוד בחיים, לא להיות מוכנים להפסיד, שאתה מסרב להפסיד ניצחת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: