טוב, אני כנראה לא הייתי מודעת לבעיות שלי.
זה לא שאני אנורקסית, אבל יש לי בעיה גדולה עם אוכל. אני איבדתי כל פרופורציה, זה כל מה שאני חושבת עליו כל היום.
כמה אכלתי, כמה לא אכלתי, מה אני הולכת לאכול.
אני נמנעת מפחמימות, לא אכלתי לחם או בצקים כבר יותר מחודשיים, אני גם טבעונית. אז אני לא אוכלת בשר דגים ביצים או חלב.
התזונה שלי זה דגנים, קטניות פירות וירקות.
ב-7 בבוקר אני אוכלת שתי פרכיות עם דבש
ב-9 וחצי שתי כפות טחינה עם קצת ירקות חתוכים
ואז אני מנשנשת פקאנים
ב-1 אני אוכלת קצת מרק (לפעמים לא)
ב-3 אני אוכלת כפית טחינה כפית דבש ואיזה פרי
ב-5 אני אוכלת קצת אורז עם סלט וירקות מאודים
וב-6-7 אני אוכלת פרי או ירק
זה התפריט היומי שלי, זה מספיק לי. ואני כבר חודשיים אוכלת ככה. קבוע. מאז שהיה לי בעיות בקיבה.
הבעיה שלי זה שאני חושבת שזה הרבה, אני יודעת שזה לא, אבל אני חושבת שכן, המודעות שלי והחשיבה שלי לא מבינות אחת את השניה.
היום נגיד ממש חטאתי ואכלתי איזה 4 עוגיות גרנולה, בא לי למות בערך,
ויש לי אנשים שאני מספרת להם דברים שקשורים לאכול.
אמא שלי שאוכלת תפוח ליום כי היא רזה מאוד באופן טבעי, ובשבילה כל מה שאני אוכלת זה הרבה, והיא היום עשתה לי שיחה שנגיד העוגיות האלה זה יותר מדי, ושאני חורגת ממה שאני אוכלת בדרך כלל ואני צריכה להפסיק.
וחברה טובה שלי שהיא רזה אבל בחורה גדולה והיא מקנאה בי אז כל דבר שאני אוכלת היא ישר גורמת לי להרגיש שמנה, והיא חושבת שאנחנו בתחרות.
יואו, אני לא מאמינה, לאיזה שלב הגעתי.
אני פשוט מלא בבושה. כלפי כל מה שאני אוכלת.
האושר שלי תלוי במה שאני אוכלת באותו יום. זוועה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: