אני אוהבת שחודש חדש מתחיל, זה מרגיש נקי.
הדבר הכי חשוב שלמדתי היום, זה שרוב חוכמת החיים נמצאת אצל החברים שלך שהם בני 30 פלוס.
היום עשיתי שיחה, והם פשוט סידרו לי את הראש.
אנשים מבוגרים בגיל של ההורים שלנו, כבר רואים את החיים בצורה יותר שחורה, יותר מעשית כזאת. אבל בגיל 30 זה רגל לכאן רגל לכאן.
עדיין עם חלומות אבל עם רגליים על הקרקע. ואין כמו חברים כאלה.
אני לא יודעת מה אני הולכת להיות, אני לא סוגרה על עצמי, אני רק יודעת שאני הולכת להצליח ובגדול. וזה מה שחשוב.
השנה אני אקרע את התחת, ושנה הבאה אני הולכת לברוח, לטייל, לחוות, לעשן, לשתות, בעיקר להנות.
הבנתי דבר חשוב, שכל המחשבות על העתיד הזה וה"קריירה" שלי, זה פשוט בריחה מההווה. עכשיו אני לא מסופקת, למה אני לא מסופקת?
כי אין לי מערכת זוגית בחיים, זה עדיין לא אומר שאני רוצה, אבל זה משהו שאני צריכה כרגע. אני חייבת להיות פתוחה לדברים חדשים.
ואולי הגיע הזמן שלי להתמסר למישהו. לא אולי, הגיע הזמן שלי. אני אפילו יכולה להנות מזה. ונכון שאי אפשר לכפות על עצמך דברים כאלה,
אבל אם אני לא אעשה צעד משמעותי אני פשוט אשאר לבד.
אני לא אומרת שעכשיו הגבר הראשון שאני פוגשת אני אקפוץ עליו, אבל אני
אהיה פתוחה להכרויות, שאם מישהו מבקש את המספר שלי והוא מוצא חן בעייני אז
אני אביא לו.
וואלה, איזה החלטה אמיצה מצידי.
תקשיבו אני לא צוחקת, הבחור הראשון שמבקש ממני את המספר שלי אני מביאה לו. ואני יוצאת איתו לדייט מחורבן.
ואולי הוא סוף סוף יגרום לי להרגיש מסופקת.
פתאום הלב שלי מרגיש שלם.
כי המוח התאזן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: