החג עבר בהצלחה, הרבה אורחים, הרבה חיוכים
אבל בתכלס היה נחמד
יש לי תקופה קצת מבלבלת עכשיו
אני לא יודעת מה אני רוצה, מה אני צריכה
והקטע המוזר הוא שאני דווקא דיי מאושרת
לא יודעת להסביר לכם
בחג הבאתי לאחותי שמלה ממש יפה שאני אוהבת, ואתם מכירים את זה שאתם חושבים שאתם נראים טוב במשהו
ואז מישהו אחר שם אותו ואתם רואים כמה זה יותר יפה עליהם
אחותי ממש ממש רזה, והיא פצצה.
זה קצת מבאס שיש לנו אותו מבנה גוף, שאני ממש אוהבת, אבל שהיא יותר רזה ממני.
בכל מקרה, אי אפשר לבכות על הקילוגרמים שמעלים, אז אין מה לעשות עליתי במשקל
אז במקום לשבת ולבכות אני אעשה משהו, מאז גרמניה אני רק השמנתי, וואי כמה רזיתי שם!
לא הייתי אוכלת, אולי שתי פרוסות לחם ליום וזה היה כי פשוט לא היה לי בא לאכול.
אז לא בוכים יותר, קמים ועושים משהו!
בזמן האחרון אני קצת מסתגרת יותר, אני יוצאת בלילות אבל אם פעם במשך היום הייתי אצל חברות היום כבר לא
אפילו לא הלכתי היום למאמא אחרי שלא ראיתי אותה שבוע וחצי, חברה גרועה, אבל פשוט לא היה לי בא
גם את החבר הכי טוב שלי לא פגשתי כמה שבועיים
אבל הקטע המעצבן ששניהם נסעו ודווקא ביום שאני גמורה ועייפה ובא לי להסתגר בבית פתאום הם רוצים להיפגש
זה לא עובד ככה.
מצטערת עולם, בא לי קצת שקט.
תסתכלו איזה מזעזע הצבע שיער שלי
אני מחפשת צבע בהיר אבל לא בלונדיני, אולי ג'ינג'י
אם למישהי יש רעיון, גם לתספורת יפה, אני אשמח
נראה לי אני אעשה קרחת
ועכשיו בזה הרגע הבנתי והייתי חייבת לעדכן
האכילה שלי היא רגשית
אני לא אוכלת כי אני רעבה
וההפך לפעמים אני רעבה ואני לא אוכלת
בגרמניה הייתי קונה אוכל וזורקת לפח
ואני לא מדברת על סוכריה
הייתי קונה לי ארוחת מקדונלדס ובלי לגעת בה ישר זורקת
הייתי קונה משולש פיצה נותנת ביס וזורקת
הייתי שותה תה עם קוראסון וזורקת את הכל
זה משהו נפשי, אני צריכה לטפל בו.
זה לא אנורקסיה וזה גם לא אכילת יתר
זה שניהם ביחד, זה בא בתקופות
הקטע
שאני מעדיפה את התקופה שבה אני מפסיקה לאכול
כי עדיף לשנוא את עצמך ולהיות רזה
מאשר לאהוב ולהיות שמן.
כמה שטחית עוד אני יכולה להיות?
בא לי להקיא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: