אז אין לי הרבה זמן לכתוב
אבל אם היה לי הרבה זמן לא הייתי כותבת
החזרה לארץ מאוד מוזרה ומאוד מעורבת
זה לא כאילו שנסעתי לשנה ואני חוזרת פתאום
אבל השארתי חרא
הרבה חרא
יש לי כל כך הרבה אנשים שאני צריכה להיפגש
ואני קובעת איתם ומבטלת להם
למה? למה אני עושה את זה?
אני ואמא שלי לא מפסיקות לריב
חייבת לצאת מפה
אתמול אמא שלי אמרה לי משהו שלא יוצא לי מהראש
היא אמרה לי שאני מתנהגת אליה כמו שאני באמת ולכולם אני מתנהגת כמו צבועה
כי אני יודעת שהיא תמיד תהיה שם ואף אחד אחר לא מסוגל לסבול את האופי שלי
מעליב לא?
והקטע הכי גרוע שאני מאמינה לזה, כל החיים גדלתי בהרגשה שאני ילדה רעה
אני כבר לא ילדה קטנה
אני לא הולכת לחזור לשטויות שהייתי בת נוער
מגיע לי יותר בחיים
אני פשוט צריכה להתמקד במשהו
משהו אחד
אבל במה??
אז החלטתי אולי אני לא כישרונית אבל זה על הזין שלי
כי יש לי יותר מוטיבציה ורצון להצליח מכל אחד אחר
אז יום אחד אני אלבש שמלת גוצ'י ומעיל פרווה
כי ככה זה
כי ככה החלטתי שזה מה שיהיה
ויש לי כוח ענק
ואני לא שמה על אף אחד
והתחלתי לחזור לעצמי
לילדה המלאת כוח ומלאת חלומות
שכולם יודעים שהיא תהיה מפורסמת יום אחד
אבל אף אחד לא יודע שיש לה תוכניות יותר גדולות מפירסום
אני הולכת לכבוש את העולם
אבל בנתיים, אני מאחרת לשיעור הזומבה שלי