היום נסעתי באופניים וחשבתי לעצמי קצת, חשבתי קצת הרבה, על דברים.
אני מהבחורות האלה שתמיד מחייכות, זה קצת מביך לפעמים אבל לא ממש אכפת לי.
חשבתי על מה שאני היום, ועל כמה שאני גאה בעצמי, אני לא יודעת על מה פשוט גאה
החיים לימדו אותי משהו מאוד חשוב שאתה יכול לעשות הכל וזה רק תלוי בכמה אתה באמת רוצה את זה.
למדתי גם כמה קל לשלוט בבני אדם, אני מקווה שתבינו אותי, אבל גם אם לא זה בסדר.
אין לי הרבה כישרונות אני לא יודעת לשיר לא לכתוב לא לצייר קיצור אין לי אז למדתי את עצמי כישרון אחד וזה כישרון חברתי בדיוק כמו שזה נשמע.
כבר בגיל 15 בחרתי לעצמי חברות - בנות יפות חסרות כל ביטחון עצמי, ואלו היו החברות שלי
עשו כל מה שרציתי, הייתי מנהיגה כמו שאני אוהבת להיות, לשלוט
שלטתי בהם
לאט לאט סבלתי, לא יכולתי יותר, הנפש שלי ממש נהפכה לשחורה, הייתי מוקפת אנשים לא אמיתים, שנאתי אותם כבר, אבל רק חצי ידעתי את זה, הפכתי לב'יצית, אחת אמיתית.
לא היה לי טוב בבית, לא היה לי טוב עם "החברות שלי" לא רציתי כל היום לדבר על אופנה ולא רציתי לדבר על בנים, רציתי להוציא את עצמי החוצה, לא ידעתי איך.
כמובן שבנים לא חסר
והכי קל לשלוט בהם
כמו כלבלבים
מי שחושבת שצריך לשים מחשוף או חצאית מיני בשביל שהם יקרקרו אחריך
טועה
חיוך, מבט בעיינים, נשיכה של השפתיים וזהו
הם שלי
בנים בגיל ההתבגרות זה נורא, מה הלחץ של כולם?
למה כל הזמן צריך לקחת לי את התמימות?
אבל הם לא הצליחו, אני לא יודעת בדיוק מי זה הם
שחשבתי שהחיים ריקים החלטתי לטרוף את העולם
וטרפתי, טרפתי מלא
kiss kiss
bang bang
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: