(כי זה מחזה אבסורד- בסוף הם מחליטים ללכת ולהפסיק לחכות אבל לא באמת זזים)
יש, אבל עדיין לא
and if the riptide comes to get me
and pulls me under, it won't upset me, i'll go down
i'll throw the white flag of surrendere,
knock me down, not forever, just for now.
חפשו את השיר, שיר יפה (white flag / sabrina)
אני לא יודעת מה אני רוצה
משהו בי רוצה לומר שאני רוצה אבל מפחדת
ואותו משהו בי לא נחרץ מספיק בשביל להכריע האם זו אמת מהוססת או שכנוע עצמי.
it's time for you to rule your world
someday it will all make sense, the dots will connect/
יש עוד בפתק מתחילת השבוע אבל זה עדיין אבן כל כך מורגשת על לוח לבי שאני חושבת שעכשיו לפרוק את זה בבלוג יהיה קצת פוינטלס.
מה שכן, עשיתי באתר color quiz את השאלון ותיאור מצבי הנוכחי מדוייק באופן מפתיע:
מצד אחד מרגישה שההשהייה הזאת מהחיים היא הכרחית בשבילי,
מצד שני מרגישה חרטה בזמן אמת.
יש לי קשיי הסתגלות, כמה נוח ומצופה ליפול לדיכאון ואני כמעט רוצה את המפלט הזה שתמיד פתוח לקלוט אותי
אבל אני מבינה איפשהו בתוכי שזה קצת דפוק שהוא לא אורב לי אלא אני באה אליו ומבקשת את חיבוקו.
אז כמו שאמרתי, השהייה, לא מסיקה מסקנות, לא חושבת, לא פועלת.
בתכל'ס, לא יצאתי מהבית שבוע ובינתיים זה לא חסר לי החוץ והאנשים,
משהו בזה מציק לי אבל זה כי אני יודעת שזה לא נורמלי
ואני מלאת ניגודים אז מדי פעם חוזרות לי הפנטזיות על גירל פאן בים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
