לפעמים חשוב לעשות גם מאחורי הקלעים
לא לעשות רק כדי שיראו ויודו וישבחו, אלא לעשות כי חשוב לדעתך
ללמד את האגו להסתפק גם בחיזוקים עצמיים.
have you fully recovered?
אני חושבת שכן. אני חושבת שהחולשות שלי נותרו אותן אלה שגרמו לנטייה שלי לבחור בדרכך ההתמודדות הלקויה ההיא אבל ההבדל הוא שעכשיו אני מודעת ויש לי הכלים לתקן את המחשבה, לבחור מה נכון עבורי ולא לאבד את השביל הנכון, את מה שטוב לטווח הרחוק.
עברתי את המשבר הזה. נשארו קשיים אבל אני יודעת שאני נורמלית עכשיו.
אני שוב לאחרונה מדפדפת אחורה בבלוג
החיטוטים הפנימיים האלה שקופצים אחורה וקדימה בהינף קליק על העכבר הפכו להיות האסקפיזם שלי
לא שיש עכשיו משהו כל כך נורא שצריך לברוח ממנו למעט מהמחשבה מה הלאה,
ואני לא בטוחה שזה בריא לנבור ולקרוא את עצמך ככה
יש סיבה שזוכרים מה שזוכרים ושוכחים את השאר לא?
ושוב כמו תמיד, ההרגשה המוכרת כל כך אך גם מעודדת באיזשהו מקום,
שדבריך חכמים יותר בחוכמת-הבדיעבד, לא הזמן אמת.
איכשהו ההווה מוסיף נופך עשיר יותר למילים שהוקלדו בעבר, (עריכה: קמתי משינה עם המילה הנכונה לנופך המתואר לעיל: פרספקטיבה!)
והמודעות לכך ברגע כתיבת מילים אלה הופכת הכל לארס-פואטי ומתעתע קצת יותר מדי.
אגב, החודש בלוגי היקר בן 4 שנים, כבר יכול לדבר בכוחות עצמו מה שנקרא...הולך, מדבר, זוכר. ממש בן אנוש יצרתי פה תחת ידיי.
הורקרוקס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
