נקודת מוצא: we don't see things as they are, we see them as we are- anais nin
אחרי השחרור אני אנוח שבועיים שלושה, אצא במכנסיים קצרים ואשתזף אלך לים עם מטקות ולכינרת....אחר כך אקפוץ למים ואם תיקרה בדרכי הזדמנות לעשות משהו שאני מפחדת ממנו בלי סיבה ריאלית, אני אעשה אותו. זו תהיה שנה בסימן התגברות והתבגרות והתחלות חדשות. ולמידה.
אני אבחר עבודה לפי הכסף, אני אקנה בגדים ותכשיטים שתואמים את הטעם שלי סוף סוף אבל אשמר את התכונה שלי שאני אוהבת והיא שאני זוכרת שזה לא מה שחשוב ושכיף לי שלא אכפת לי. אני רוצה בגדים לא כדי להפוך למשהו אחר אלא כי עד עכשיו רק פחדתי להתבלט. אני אלמד את הבייסיק של הבישול ומטלות הבית ואני אעזור לאמא. אני אאזור אומץ ואקח אותה לשיחה בצד. אני אתחיל בלשאול אם היא עדיין הולכ לפסיכולוגית שלה ואם זה עוזר ואיך היא מרגישה עכשיו ואמשיך בהצהרת כוונות שאעזור לה, כי "אנחנו משפחה שמתגייסת". אם אני אהיה ממש אמיצה אני גם אבקש סליחה. אני אראה אם ואיך אני יכולה לעזור לאחיות שלי ולחברות ואני אתאמץ בשבילן אם צריך. אני אעשה תיאוריה ואלמד נהיגה ובאמת אנהג, אין מה לעשות אני אשלב את זה עם העבודה. אני אלך לישון בשעות נורמליות יותר ואקום יחסית מוקדם בבוקר. אני אתנהג יותר בבגרות אבל ארשה לעצמי לשחרר את השטותניקית שבי מתי שמתאפשר. אני אקרא. ירד לי מהקטע של טרקים וטיולים..כרגע זה לא מושך אותי. אני אראה מה המצב בבית ולפי זה אדע אם יש זמן להתנדב או לא. בסביבות ינואר15 אני אתחיל לבחור ולהירשם ללימודים ומלגות ועניינים.
אני אוכיח לעצמי שאני מסוגלת.
אני אתאים את עצמי לגילי, אני אתגאה בעצמי.
אני אפיק את המיטב, אני אהנה.
סה"כ הנקודה שאני בה כרגע היא אחלה מקפצה. אם אני אעשה עוד קפיצת דרך כמו זו שעברתי בשירות, אני שם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
