הגשות לתחרויות סיפורים ~ נלי

קוראים לי נלי.
היה לי בלוג של תחרות כתיבה אבל סגרתי אותו.

פתחתי את הבלוג הזה למטרה אחת - להגיש לתחרויות שהשתתפתי בהן שם.

אני לא חושבת שאני יוכלה להגיד יותר מדי, פשוט תקראו ברשימות..

אמ.. יש הגשה אחת ששמתי שם, ובגלל שהיא עוד לא בוקרה, הנה היא:

אסטרונאוטית

הגשה לתחרות כתיבה פה

"היא התפוצצה בסוף, את יודעת.."

הרמתי את ראשי מבין שתי ברכיי.

"נכון, ואם גם שלך תתפוצץ? את רוצה למות?"

שני  חייכה. "כן," אמרה, מביטה במבטיהן המופתעים של עדי וענבר.

"למות? את רוצה למות?" שאלתי, תמימה.

"לא.. אני רוצה להיות אסטרונאוטית.." שני השיבה לי מהר, והחוותה בידה אל תוך המעגל,

כדי שאצטרף לשיחה.

"היא מסכימה למות בחללית, אם היא תתפוצץ!" עדי הסבירה לי קצרות, היא לא מרבה לדבר.

התנודדתי מעט, כמעט נפלתי מהצוק על שפתו ישבנו. רק שהמסלול יתפנה, ומיד נרד את הצוק.

התרגשתי, ומה אם אפול?

אם שני מוכנה למות בחללית, אני לא מפחדת יותר.

"אני אהיה האסטרונאוטית הישראלית השנייה!" היא השוויצה בחלומה.

"כן.. איך קראו לאסטרונאוט הראשון.. גברת נלסון, איך קראו לאסטרונאוט הישראלי הראשון?"

ענבר פנתה לגברת נלסון, המורה שלנו.

"אילן רמון. למה?" גברת נלסון התקדמה מעט והצטרפה למעגל.

"שני רוצה להיות אסטרונאוטית כשהיא תהיה גדולה!" השבתי מיד.

"היא אפילו מוכנה למות בחלל!" הוסיפה ענבר.

עדי הוסיפה חיוך.

"נו, מה רע?" שאלה שני, "לפחות אני אמות כשאני יודעת שהגשמתי את חלומי.."

"כל הכבוד לך," גברת נלסון ליטפה את שערה של שני.

"כל הכבוד? שני, את מעדיפה להגשים את החלום שלך ולמות מאשר לא להגשים אותו ולחיות?" הופתעתי.

"כן!" היא חייכה, גאה בעצמה, "אני אמות כשאני יודעת שאני הגשמתי את חלומי. אני רוצה להיות אסטרונאוטית!"

חח איך זה?

עריכה - 10.5.12

אני רואה 51 כניסות, 10 בלוגים שנכנסו, ואפילו לא תגובה אחת?

אפילו לא תגובה אחת מסכנה?!

בהצלחה לי!

גם בתחרות וגם בבלוג! תגיבו?

נלי ♥