"אני כבר ממש מודאגת! גל כבר כמה שעות בחוץ, מאוד מאוחר,
והיא לא עונה לטלפון, אני ממש לא יודעת איפה היא יכולה להיות!!"
אמרה אלה בדאגה, היא התקשרה ללין, כי חשבה שאולי גל אצלה.
"וואו, את ממש הדאגת אותי! אולי רבתן או משהו?" לין דאגה.
"לא, להפך! אנחנו סוף סוף מסתדרות!" אלה צעקה מרוב פחד,
גם לין התחילה באמת לפחד, "אין מצב שמשהו קרה לה! היא
יכולה להגן על עצמה, נכון....?" לין לא הבניה אם היא משכנעת
את עצמה או את אלה, שמשום מה לא ענתה לה.
"אלה?" היא שאלה.
"מישהו מצלצל בדלת, אני בטוחה שזאת היא! אני אעדכן אותך."
אלה אמרה בזמן שהיא קמה לפתוח, "טוב, אני מקווה שהכל ייסתדר!"
אמרה לין וניתקה, היא באמת רצתה שגל כבר תחזור.
"גל!!!" אלה צעקה לגל שעמדה בפתח, היא התנפלה עליה בחיבוק,
"את לא יודעת כמה הדאגת אותי!" היא צעקה בקול שבור
מבכי, "אמא, אני סך הכל שכחתי מה השעה כי הייתי שקועה בטיול..."
גל אמרה בשקט, "אז למה לא ענית?" אלה שאלה, "נגמרה לי הסוללה,"
גל לא סיימה לדבר, אלה שוב פרצה בבכי, "אמא..." גל אמרה וחיבקה
את אמא שלה חזק.
*15.8.2012*
אלה התעוררה, "בואי, אמא" גל משכה אותה מבלי
להתחשב בכך שאלה עוד ישנונית.
"מזל טוב!" גל אמרה כשהן הגיעו לסלון, אלה הביטה
סביבה, החדר היה מקושט בבלונים כחולים וסגולים,
(זוכרים את האגרטל שגל נתמה פעם לאמא שלה ליום
הולדת, ואז הוא נשבר?)
ועל השולחן עמד אגרטל ארוך, צר והפעם לבן.
זהו D':
סופו של הסיפור, אחריי שלא עידכנתי כל כך הרבה זמן
פרק, בחופש גדול אני אכתוב את סיפורה של לין, עד
אז רציתי לעדכן פה סיפורים קצרים של 2-5 פרקים, ולמרות
שיש לי בשפע, החלטתי שאני אעדכן רק אחד או שניים
וגם זה אולי.
עד אז, נראה מה יהיה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Black_Moon!
