שבוע קשה עבר עליי...

אני לא יכולה להסתיר את העובדה שאני לא מחבבת את התנהלות החיים שלי כרגע. אני לא בטוחה במקצוע שבחרתי ללמוד בתור סטודנטית לתואר ראשון, מדיי פעם ממש לא הולך לי בקורסים ובכליי, אני מוצאת את עצמי מייבבת מדיי פעם - עם או בלי סיבה.

זה מין כאב פנימי על דברים שהייתי עושה אחרת באותו יום/תקופה/זמן כלשהו כדי שדברים ייראו טוב יותר.

אבל אי אפשר להחזיר את הזמן בחזרה, אחרת היה קל יותר...או שלא היה מעניין.

השבוע נתקלתי במשפט:"אם קשה, אז א בעליה." - אם זה נכון גם לגביי, אני אודה למי שצריך להודות לו מכל הלב.

כרגע זו פשוט מנהרה עם איזה אור בקצה, אבל אני לא בטוחה שאני רואה את מה שיש בסוף...

יש כאלו שיגידו :"..אולי זו הרכבת..." , אבל אני מעדיפה לחשוב אחרת.

מעדיפה את החיוך על פני הדמעות,

את החיבוק על פני ההסתגרות בעצמי וההתמודדות לבד - כי ביבינו - כמה שאני מסתגרת יותר, ככה קשה יותר למצוא איזון פנימי. בכלל, רגשות שליליים פרים הכל בפנים - אין בהם וכי דבר מה טוב, אבל הם קיימים, בכולם - גם באופטימיים בינינו, ואין מנוס.

רק התמודדות, הכל התמודדות או ניסיון התמודדות.

אז שוב אני מוצאת את עצמי יושבת מעל ערימת חומר לימודי אחרי חצות,

שוב החתולה ישנה על המקום היכן שאני כבר אמורה לחלום, אמנם לא את החלום השביעי, אבל את הראשון בטוח.

מה גורם לי להישאר ערה? השד יודע...

ואני עייפה, ורוצה לישון ועם זאת ערה ולא רוצה את השינה הזו.

איש מעצבן בראש אומר לי שזה ביזבוז זמן.

הוא אומר לי שמי שאין לו חיים מצליח יותר, מי שאין לו חיים ולא ישן, מצליח יותר, מי שמוותר על כל דבר מהותי לנפש בחייו - מצליח יותר, אבל זה לא נכון! זה לא יכול להיות נכון...זה נכון? כדאי לי לפעול בדרך זו? לא.

זה מה שהפיל אותי בפעם הקודמת ואני מאוד מקווה שהפעם זה לא יקרה לי.

הפעם אני לא לבד...

הפעם אני הרבה יותר חזקה...

וזה דצמבר שלי,

אני לוקחת את עצמי בידיים ופותחת דף חדש.

*קישור-כי אני מכבדת זכויות יוצרים

מקווה שהעובדה שאי אפשר להחזיר זמן אחורה, כמה דברים אחורה, כמה החלטות שגויות , כמה דברים שהייתי עושה טיפה אחרת, דברים שהייתי אומרת אחרת וכ"ו לא תגרום לכתמי דיו על הדף החדש הזה...