שאפשר להגיד עליו שהוא ההמשך של #7, ואפשר גם לא.
אני מחליטה בסוף שלא ללכת לישון. האור מתחיל לשטוף את הסמטאות של אמסטרדאם ההמונית ומצעד מפואר של ארבעה מנקי רחובות פוצח בצעדה היומית שלו. אני מחליטה לבהות בשקיעה ולנופף לשלום למנקה המבוגר מביניהם, מעולם לא נכנס אלינו אבל תמיד מנופף בחביבות מבעד לחלון. אני מתנועעת בשיכרון-עייפות ורוקדת לעצמי ריקוד איטי ומפתה. העפעפיים הכבדים שלי נסגרים מעל המבט המזוגג שאני שולחת לאחרוני התיירים. כשאני פוקחת אותן אתה שוב בחלון. אני ממצמצת ואתה עוד שם. יש לך שני זוגות אופניים. אתה מישיר אלי מבט נוקב ואני מכריחה את עצמי להתעורר ולהתקרב אליך מבעד לחלון. אתה מורה לי ללא קול להתפשט ואני מצייתת, אם יש דבר אחד חכם שלמדתי כאן זה לציית לאנשים עשירים. אני מקלפת את התחתונים בתנועות אגן חלקות ונחשיות ואז נוגעת ומלטפת את החזה המושלם שלי, חופנת אותו בכפות הקטנות שלי ומורידה גם את החזייה. קר בחוץ, והפטמות שלי מזדקרות ומתקשות ואני רועדת ואתה מסמן לי לצאת עירומה לרחוב. כפות הרגליים היחפות שלי עושות את דרכן ואני סקרנית למדי. אתה שואל אותי אם אני יודעת לרכב על אופניים ואני עונה שכן. אתה מרוצה ואני מלטפת אותך דרך המכנסיים. אתה עוצר אותי, מגיש לי מעיל ארוך שחור וגדול ומורה לי לעלות על האופניים ולעקוב אחריך.
אנחנו נוסעים בעיר שאני מכירה, אבל עוברים ליד חנויות איזוטריות שאף פעם לא ביקרתי בהן. לבסוף אנחנו מגיעים לאיזור תעשייה נטוש. שם אנחנו עוצרים בתוך מחסן מואר ואתה מורה לי לרדת. אני לוקחת נשימה עמוקה אבל אז אתה פונה לפרק את מושב האופניים במקום לזיין לי את הפנים. בשלב הזה אני מתחילה לחשוב שזה מוזר.
אני עומדת ובוהה בך ברגליים קפואות ומחפשת את המוט הכי ארוך וכבד שאני אוכל להרים למקרה שיסתבר שאתה פסיכופת שבא לבשל אותי או משהו דומה.
אתה מסיים את העבודה ואני מתבוננת ורואה שבמקום הכיסא של האופניים ניצב זקוף ובגאווה דילדו שחור, מבריק וארוך, ורוטט במידה מעוררת הערכה. אתה מסמן לי להתיישב ואנחנו יוצאים לטיול בעיר. אתה לוקח אותי לכיכר ולשוק הפרחים ובכוונה בוחר לנסוע בדרכים המשובשות ביותר שאתה מצליח למצוא. עם כל קפיצה וטלטול אני מרגישה אותו נדחק ונכנס לתוכי. הוא גדול כל כך, ואני משתדלת שלא לבצע שום מחווה שתסגיר את מה שהמעיל הארוך מצליח לטשטש היטב. רטוב לי בירכיים, ואני מתחממת היטב, הגוף הגמיש והמספק בתוכי מלטף אותי בכל המקומות שעושים לי כל כך טוב, עד שלאחר שעה של רכיבה שתיראה תרבותית לצופה מהצד אנחנו חוזרים למחסן. אני עדיין חושבת שזה מוזר, אבל אתה מפרק את הכיסא במיומנות ובמסירות, ורק אז פונה אלי ומשלם לי סכום שאני מרוויחה בשבוע. רק זה לבדו מדליק אותי יותר מהכל. אתה מפשיט אותי מהמעיל ומצמיד אותי לקיר החלק והמואר. אתה קושר את הידיים שלי בשרשרת ברזל כבדה שתפוסה באחד המתלים בגבוהים שבקיר ואז מלטף את הפנים העדינים שלי ומחדיר לי אצבע ארוכה וחמה, בהתחלה לפה ואז לפתח הרטוב והרותח שלי. אתה מחליק אותה היטב ומחדיר אצבע שניה ואז שלישית. אני גונחת בקול גבוה ואתה דוחק גם את הזרת שלך לתוכי ומתחיל ללטף אותי בתנועות עגולות וחזקות. אני מתחילה לצעוק, משהו בין הנאה לכאב, ואתה דוחק לתוכי את כל היד, כמו לנסות להשחיל אותה בצמיד מתכווץ וגונח. אני פותחת את הרגליים עוד ומרגישה כאילו אני הולכת להיקרע. הברכיים שלי מקופלות ומכווצות אל הבטן כדי שאוכל להכיל אותך ואני תלויה בידיים מההשרשרת שמחזיקה אותי ומצד שני מולבשת על הזרוע שלך שעליה תלוי כל עולמי.
האצבעות שלך נקמצות לאגרוף ואני מתחילה לצרוח ולהשתולל. כואב לי, אבל זה גם מדליק אותי בטירוף והאגן שלי מקפץ בזמן שאתה ממלא אותי יותר ממה שחשבתי שאי פעם אהיה מסוגלת להכיל. אתה מפשף ומתחכך בי מבחוץ ביד השנייה ואני מתכווצת עלייך וגומרת מיד, ואתה מרגיש אותי חונקת לך את שורש כף היד בפעימות קטלניות ועוצמתיות. אתה אוהב את זה ומחכה עד שהפעימות ישכחו ויוצא ממני בעדינות, ואז מתחיל ללטף את עצמך ולאונן מולי. הזין שלך יפה וחלק וחם, ותוך חצי דקה הוא נמתח ונעמד לשיא. אתה מכוון אלי וגומר עלי ממרחק, קולע בגוף שלי נתזים לבנבנים וחלקלקים ומכסה את הפטמות שלי בזרע. אתה משפריץ לי לשיער ולפה הפתוח ואני מלקקת את כל מה שאני יכולה להגיע אליו ובולעת את כולו כי אני ילדה טובה מאוד וצייתנית.
אתה נאנח אנחת הקלה ואז מתפנה להסתכל בי. אתה מחייך, מלטף את התלתלים הג'ינג'יים שלי ומגיש לי אצבע לפה כדי שאמצוץ אותה. אני מרויחה את הטיפ שלי ואתה משחרר אותי מהשרשראות. אנחנו יוצאים מהמחסן, אתה אומר לי שאני יכולה לשמור את המעיל והולך, ואני הולכת בצעדים קטנים לחדר שלי, חושבת על האגרוף שלך בתוכי שוב כשאני נכנסת עירומה למיטה, מאוננת, גומרת, ונרדמת עם הזריחה.