טוב אז הייתי היום בים.
והרגשתי כ"כ רע.
הכל, הכל שוב הציף ועלה על השטח.
היה לי פשוט זוועה.
של לילה באופן כללי.
אממ כשהלכתי על החוף לבד כתבתי את זה ואני אמשיך עוד אח"כ:
יש אנשים שצריכים לגסוס כדי לראות את כל החיים שלהם עוברים לנגד עיניהם.
אני, אני צריכה לטייל על שפת הים.
אני צריכה להרגיש את הגלים, להתפלש בחול.
ואני רואה הכל.
זה יותר מגלים,שמיים וחול.
זה כוכב ודמעה וזכרון.
שאלות שמקננות
פעם ראשונה שאני מטיילת בים, "חופשיה".
ועדיין לא החלטתי אם זה טוב או רע.
אני לא רואה טעם בטביעת רגלי שנטבעה פה בחול,
היא תמחה, תמחק, תעבור.
אני מסתכלת לים, לכוכבים מעליו,
מבקשת לטבוע טביעות חדשות, אחרות אולי
4 טביעות, ואפילו 6 ביום מן הימים.
טביעות מאושרות, עם טעויות, שיסתכלו
לגלים., גליי. מלאי זכרונות.
אני מרגישה זועה. כל התחושה של הערב הזאת.
היה באלי למות, או לבכות ולהתפרץ כ"כ הרבה פעמים.
אני מחכה לפעם אחת שתציף אותי תחושה טובה.
פעם אחת בזמן הקרוב שאחייך חיוך אמיתי.
כי כבר עבר הרבה זמן, וכמעט ושכחתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
