משפחה שבורה על כסאות אדומים,
מעליהם סימני שאלה מרחפים.
שם בפנים בחדרי חדרים ישנו אדם
מחובר לאלפי מכשירים.
תקועים בו עוד אלף מחטים,
ובחוץ יושבים ילדיו כסהרוריים.
משפחה שבורה, שרק להתפלל יכולה
שמערכותיו של אדם קורסות בלי התראה.
חיוכים עצובים,
בכי קורע,
2 שניות לראותו. ולחזור לכסא האדום והקר.
2 שניות לחשוב. ולחזור בלי לראות מה יקרה מחר.
תמימות של עיוורים,
שזקוקים לעיוורון.
משפחה שבורה, בלי פתרון.
משפחה שבורה יושבת ודואגת,
ואני כאחת מהן,מחכה ומתבוננת,
במשפחה שבורה, בכסאות אדומים
לא מצליחה לראות איך הם חוזרים לחיים האמיתיים.
וזה הדבר שמדאיג אותי יותר מכל.
לא מוכנה לסבול, אנשים קרובים-שבורים.
אתה שם שלמעלה, אני מבקשת ממך. ואני יודעת שאני מבקשת הרבה, אבל אני משתדלת.
תעזור לו. תעזור להם. אני לא יודעת מה יקרה. אם נשבר.
בשביל כל המשפחות על סף משבר אי שם