אז,
כתבתי פה פעם על מישו שגורם לי להרגיש מאוד מאוד טוב.
הוא ידיד מאוד טוב שלי,עברנו מהילוך 0 ל4 באוליי חודשיים ויש בינינו חיבור מדהים.
של ידידים כמובן.
ואז תמיד יש את האנשים המציקים האלה שמכניסים לך לראש שהקשר שלכם הוא יותר מזה, ולא ייתכן שאני לא רואה את זה וכו' וכו'.
והחלטתי שאני נכנסתי למיטה חולה גם ככה.
הוא לא בגילי ולכן הוא יעזוב לפניי
ואני אפגע.
שוב.
אני חייבת לציין שאני כבר דיי מורגלת בלאבד ידידים טובים. הם באים בתקופות.
משום מה כל פעם שהקשר שלי מתנתק עם אחד מהם זה יותר גרוע וכואב מהקודם לו.
ככה שאף פעם אי אפשר לצפות לבלתי צפוי.
אז, הוא נסע לפולין ל8 ימים.
8 ימים של חופש.
שבהם תיכננתי לשבת ולכתוב לי בשלבים מפורטים מה אני הולכת לעשות כדי להתרחק ממנו כי אם אני לא אדקדק בזה לרמות פעולה זה פשוט לא יקרה.
אבל היה לי את השבוע הכי זוועתי בעולם.
בואו נגיד, שאני לא מחשיבה את עצמי כבן אדם שבוכה. וחברות שלי ואפילו היותר טובות לא מכירות מציאות כזאת.
אבל השבוע, יכולתי למלא את ה4 מטרים שחסרים בכנרת.
אנשים הצליחו לפגוע בי.(שוב לא נותנת לזה לקרות הרבה) חץ ישירות אל הלב שכרגע מונח עליו פלסטר שלא ממש עוצר את הדימום.
הרגשתי שאני מאכזבת - את המורים שלי, את ההורים שלי - מחברים כבר לא היה לי אכפת,
את עצמי.
בכיתי בשבוע הזה כמו שלא בכיתי הרבה זמן,
היתה לי שבת רק לעצמי שכולה מלאה קריאה ומחשבות.
ופתאום זה היה נראה כדבר הכי נפלא בעולם.
ואז נזכרתי בתוכנית הגאונית הזאת שלי,
שמרוב מאורעות כלל לא התפניתי אליה השבוע,
אבל כן הספקתי לדבר במיילים עם הבחור המדובר.
יש לי עוד יופ אחד שהתחיל לפני שעתים ו33 דקות לראות מה אני עושה עם זה...
או יותר נכון איך.
רעיונות יתקבלו בשמחה.
בהצלחה לי!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
