אהלן,
אחרי כל כך הרבה פעמים שאמרתי שאני חייבת לכתוב ואחרי עומס מטורף, או פשוט חוסר חשק לקום מהמיטה,
לא כתבתי.
וגם שידעתי בוודאות מה אני רוצה לכתוב שומדבר לא מוכן להסתדר בשורה אחת ישרה שאוכל להוציא את זה החוצה.
הרבה זמן לא כתבתי.
קיץ שלם עבר.
הכל התהפך.
והרבה יותר מידיי קרה.
וכבר מעטות הפעמים בהן יש לי זמן לעצור את עצמי והכל ביחד,
אבל כשאני עוצרת את עצמי זה לא מחזה נעים.
כבר הרבה זמן שפשוט לא טוב לי.
עשיתי שינוי מקצה לקצה ויש דברים שהרווחתי וכמובן, שהפסדתי.
ויש שהישתנו בלעדיי, או כלפיי..
ויש שכואב לי עליהם ויש שפחות.
והתחלתי שנה קשה מאוד שלאט לאט מתחילה לה לחלוף,
ואני גודלת בלי רצון ובלי חשק,
ומגדלת חניכות צעירות - וקשות, אך מתוקות!
וגם למשפחה יש דברים אחרים לדאוג אז אני לוחצץ על עצמי להשאר בצד,
ואם קשה בפנים, וקשה בחוץ,
צריך שתיהיה לי איזושהי פינה..
אז חזרתי קצת לפה. אולי כי היום יש קצת אוויר לנשימה.
אינני יודעת במה להתחיל,
או אם אני בכלל רוצה.
אני חושבת שאני פשוט צריכה לפרוק את הדברים פה בערבוביא.
אני צריכה תזכורת שאני טובה מספיק.
כי בלעדיה שום דבר לא יעמיד אותי על הרגליים חזרה.
אני רוצה לחזור לשנה שעברה.
אין לי בעיה לדאוג לכולם. אני יודעת שכולם צריכים.
אני יודעת שכולם מבקשים ושיש לי למה לתת,
אני רק צריכה את הדחיפה הזאת,
מידיי פעם,
ממישהו שאני מעריכה,
שיגיד לי
וואלה, אין עלייך.
מה הם היו עושים בלעדייך?
ואין שם אף אחד.
ונכון שאני רואה את החיוכים האלה שאני עובדת כ"כ קשה כדי להוציא אותם אני מרגישה קצת יותר טוב.
אבל הם לא נשארים להרבה זמן.
כבר ראיתי ב"ה אלפים כאלו.
ואני באמת ובתמים מעריכה כל אחד ואחד מהם ,
מאמינה שהיתה לו משמעות ושכל חיוך כזה קרב אותי למימוש תפקידי בעולם,
אבל איפשהו אני לחצי מהעולם אני מנסה לעזור, ואת החצי השני לרצות ויש כמה שבשני חצאים האלה זה בא ביחד.
ובעצם. אני לא יודעת מי אני.
ואני כבר אמורה להיות אחרי איזשהו שלב של בנייה עצמית.
ואני חושבת על כל מה שהכניסו לי לראש שאני רוצה ואני מתחילה לבכות.
כי עם כל זה שקר,
מי אני באמת?
מה אני באמת רוצה להיות?
מה אני באמת רוצה ללמוד?
מישו אמר לי השבוע "תראי להם מי את !"
איך אני יכולה להראות להם משו שאני לא יודעת בעצמי?
"את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת
ובמקום מוגדר,ולא נולד בתקופה אחרת בנסיבות אחרות
נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון
בדבר שליחותו של האדם .
ההשגחה יודעת היכן וכיצד יוכל הפרט היחיד
על חסרונותיו וכוחות הנפש העצורים בו ,
לקיים את שליחותו .
באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה היא, וזה
זכותו של האדם למלא את שליחותו .
בורא העולם פועל התאם להלכה האומרת
כי לא יתכן למנות שליח כדי למלא תפקיד
שהיא למעלה מכוחותיו של השליח ,
זוהי שליחות שאי אפשר לקימה
והיא מחוסרת כל ערך מאחר שאם ממנים
אדם למלא שליחות,מן הראוי ניתן לו את היכולת
לפעול כשליח .
משום כך נברא היחיד בתקופה ובמקום שבהם
יוכל לקיים את פעולתו לשם שליחותו".
אנא, גלה לי את כוחותיי שלי, כל פעם קצת. שאוכל לעמוד בזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
