אני מצטערת אני פקעת מלאה עצבים וממש באלי להקיא אז הרגשתי צורך לכתוב כי כמובן שאין לי באמת למי להוציא את זה.
אני והמצב החברתי בקרשים נו מילא.
קיצר בואו אני אספר לכם על משו גועלי ביותר.
יש לי חברה סבבי?
עכשיו לחברתי יש חבר.
עד כאן עקבתם?
יופי
עכשיו אני ממש לא מקנאה. בבאמת! ממש פחות ממעניין אותי העסק הזה.
אבל,
זה כ"כ מגעיל איך היא מכוונת את כל החיים שלה לפיו.
כאילו להיות איתו כל שניה, לסמס לו כל שניה, כל מה שקשור אליו קדוש.
אני שנה מנסה לשכנע אותה לסוע לשבת אבל מה?!
יום וחצי בלעדיו?!?!?!
שומו שמיים והאזיני ארץ
"את אמורה להבין את זה הכי טוב היה לך את זה פעם!"
אז תאמת. שממש נמאס לי לשמוע את המשפט הזה.
תביני משווו!
אני לא מביינננה אותךךך!!!
כל הפעמים שבהם היה לי חבר, הדבר הכי חשוב שאני חושבת שעמדתי בו בגבורה
היה לשמור על עצמי כעצמי.
קשר זוגי בנוי מ2 יישויות נפרדות שמתחברות.
אבל אם כל אחת לא תשמור על עצמה,
הישות האחת שתיווצר תיהיה משעממת, וזניחה וסופה להכשל.
אני באמת מאמינה שאם כל אחד מהצדדים יודע לשמור על עצמו בזוגיות זה מה שיוביל לאחת טובה.
אבל חברה שלי לא מצליחה להבין את זה .
היא צמח מטפס,
כל החיים שלה היא נשענת עליו,
ומה יקרה אם זה יקרוס?!!?
גדולים וחזקים ממנה לא שרדו,
היא תשבר לרסיסים.
נמאס לי לגרום לה לנסות להבין את זה, באלי להקיא כבר מהמחשבה הזאת.
שתעשה מה שבא לה .
לוידעת,
אבל לי נראה, שיהיה לי ממש קשה למנוע את ה:
"אמרתי לך"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
