לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

searching after the sheer beauty



כינוי: 

בת: 30

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2011    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2011

פוסט מעורבב=S


טוב הפוסט הזה הולך להיות מעורבב כי הוא יעסוק בכמה נושאים שונים ואני לא חושבת שאני הולכת לתחם אותם או משו ..


מה שיזרום יזרום..


 


טוב אז נתחיל במשו שגיליתי היום.


אממ ..


זה נגמר.


היום דיברתי עם חברה על מישו שהיה פה כתוב עליו אולי כמה פעמים, שיש עליו עוד כמה פוסטים במחברת.


מישהו ש-שברתי לו את הלב. והוא נעלם מחיי להרבה זמן


ועכשיו הוא קצת חזר, לא לחיים שלי אלא לשל כולם. לדעתי קצת משחק בהם גם...


אבל היום תוך כדי שדיברתי איתה גיליתי ש


כל האחריות שהרגשתי כלפיו, האשמה, החוסר וודאות. הכל נעלם.


הבנתי שאני לא רוצה לשמוע את השם שלו, 


לא מעניין אותי לראות אותו יותר,


שומדבר שקשור בו לא מחזיר או יחזיר אותי אחורה.


ככה.


זה פשוט נעלם.


ואני כ"כ מודה על זה. זאת היתה אבן כ"כ כ"כ גדולה על הלב שאין מושג בכלל ואצלי הדברים יושבים חזק.


אז "ברוך שפטרני מעונשו של זה"


אני מאחלת לו כל טוב בחייו רק הצלחה, בריאות, אושר, ואהבה - ושזאת תיהיה הברכה שלי לכמה שנים הבאות.


 


נקסט..


 החיים שלי לאן?!


לוידעת בזמן האחרון כולם מסביבי תורמים, ועוזרים, ומצילים חיים אפילו :O


שאפו והכל אבל זה נורא מטריד אותי.


אני לא מרגישה שאני עוזרת בכלום. ההפך אני נטולת רגשות.


אני חושבת שכן הרגשתי איך זה שאת תורמת למישו,


אני לא חושבת שהרגשתי את זה מספיק.


אני לא חושבת שאני יודעת מה אני עושה עם עצמי, ובאיזה שביל בחרתי  ולמה לעזאזל אני עומדת במקום?


אני לא קרובה לייעוד שלי בחיים. אני מרגישה את זה.


וזה מתסכל. מכעיס. ואפילו מעציב באופן עמוק ומיסתורי שכזה.


אני מרגישה חסרת תועלת, מיותרת, כאילו 


אני אוכלת, שותה, נושמת, מדברת אבל בעצם אני מתה, 


כי לא יהיה אפחד שיזכור ממני משו מיוחד.


לא יהיה אור מיוחד שיצא ממני שאפשר יהיה להעיד בי.


אפחד לא ישאל "מה אני אעשה בלעדיה?!"


(אולי חוץ מאמא)


 


קצת שיר יום הזיכרון, הפזמון לא קשור הבתים הם התוכן שאני מחפשת-


http://www.youtube.com/watch?v=Si0KZyyox0Y


הביצוע קצת מצחיק, ההרגשה לא..


 


נקסט...


אני חושבת ששבוע שעבר הבנתי כמה אני לא מעריכה מספיק את החברים שלי.


שתכלס יש אנשים שאולי באמת יעשו הכל בשבילי.


ואפילו רק כמעט זה כמעט שאני לגמרי מסתדרת איתו. וואי היה שווה.


עכשיו,


אחד בדכאון אני מתחילה להרגיש קצת אשמה אבל אם זה מה שאני חושבת שזה זה בכלל לא טוב אז אני משתדלת לא לחשוב בכיוון הזה,


ולנסות לעודד אותו ולא ממש הולך לי נראלי שבגלל המצב רק נהפך גרוע יותר- כתמיד.


והשני,


אני חושבת שהרסתי לו קצת יחסים עם חברה טובה שלו.


אני אנסה מאוד לתקן את זה אבל זה הולך להיות קשה.


זה היה בטעות.


לי לא היה אכפת אז למה שלה יהיה?!


אוכ.


 


 


מה שאני לא עושה לא יוצא לי טוב.                                                                                                        שלכם באהבה.

נכתב על ידי , 26/5/2011 00:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לthe girl in the red dress אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על the girl in the red dress ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)