הדמעות שוטפות את פניי באיטיות, אני יושבת, רגליי מקופלות אל בטני, אני מערסלת אותן בין זרועותיי. אני מנגבת את הדמעות המורחות את האיפור שלי ביד רועדת, ומנסה להפסיק את הרעד שעובר בי מרוב הבכי. זיכרונות מאירועי היום מרצדים בראשי ללא הרף.

"די! תפסיקי לשקר לי." אומר אמיל.

"אני לא משקרת, אמיל!" אני צועקת בחוסר סבלנות ומסיטה את שיערי מפניי.

"את לא אוהבת אותי, אנה! את לא. אני יודע שזה נכון." אומר אמיל ומשפיל את מבטו לרצפה.

"מה גורם לך לחשוב שאני משקרת לך?" אני אומרת ורוקעת ברגלי על הרצפה ברעש חבטה.

"כל השקרים שסיפרת לי ואז נעלמת שכוכב הרוק הזה הגיע ללמוד פה. כל מילות האהבה שלחשת לי, נעלמו כליל, אנה! אני כלום בשבילך, כלום. אני יודע שאת מעדיפה את כוכב הרוק ההוא על פניי." אומר אמיל ומפנה לי את גבו כמתכוון ללכת.

"אני מודה, אני מודה שנמשכתי לצ'אד, הוא כוכב רוק, הוא מפורסם, הוא נאה. אבל זה לא אומר שהפסקתי לאהוב אותך."

אני אומרת, מנסה לשכנע את אמיל להאמין לי.

"תפסיקי עם זה, אנה." אומר אמיל בקול שבור.

"עם מה?" אני שואלת בהרמת גבה, כל גופי רועד.

"עם השקרים." אמיל מתרחק ממני בגרירת רגליים.

אני קמה מן הרצפה ושוטפת את פניי מהאיפור השחור שנמרח עליהם. אני יוצאת אל הרחוב, הרוח צולפת בפניי ואני הולכת כנגד זרם הרוח. אני משלבת את ידיי על בית החזה שלי ומקשיבה לצלילי הרוח השורקת בין העצים והשיחים. שיערי השחור מתנפנף ברוח ואני מתיישבת על ספסל עץ שניצב לצד הדרך. שוקעת במחשבות. מדוע אני חייבת להמשיך במשחקי השקרים האלה, באהבה המזוייפת הזאת, בחיים המזוייפים שלי? אין לי ולא היו לי חברות אמיתיות, חברות מזוייפות, ברשת הן הכל ובמציאות אנחנו לא מדברות. אני לבד. אמיל היה הכול בשבילי, עד שהגיע צ'אד. כוכב רוק נאה, בלונדיני, עיניים ירוקות בוהקות, מדהימות, שגורמות למביט בהן להיסחף לעולם אחר. הוא היה נראה יותר מרשים מאמיל, בעל השיער השחור והעיניים החומות. נמשכתי אליו, אני מודה, והתעלמתי לחלוטין מקיומו של אמיל. אך הבנתי שעשיתי טעות נוראית, שאמיל תמיד היה שם בשבילי, הגן עליי, אהב אותי, דאג לי. וצ'אד עבר מבחורה לבחורה, וניצל את כולן עד הרגע האחרון. אנשים רבים עוברים ברחוב, ממהרים, לחוצים, רועשים. לפתע בין האנשים אני מזהה פנים מוכרות, זהו לא אחר מאשר אמיל. אני קמה מהספסל ומנסה לפלס דרך בין האנשים הרבים בכדי להגיע לאמיל. אני מגיעה אליו באיטיות ותופסת בידו. הוא מסתובב לעברי, וכשרואה את פניי, הוא מרצין באופן מיידי.

"אנה." הוא אומר בפנים חסרות הבעה.

"אמיל..." אני אומרת בקול שבור והוא משתחרר מהאחיזה שלי בידו.

"אנה, אני יודע שבאת להתנצל בפניי. את לא צריכה לטרוח. די עם השקרים." אומר אמיל ודמעה זולגת במורד הלחי שלי. אני מתכוונת למחות אותה בעזרת ידי, עד שידו החמה של אמיל מונחת על הלחי שלי ואצבע שזופה מוחה את הדמעה מעיני.

"אני לא משקרת לך. עשיתי טעות שפלרטטתי עם צ'אד. אתה יודע שאני אוהבת אותך!" אני צועקת ומבטים רבים של אנשים המשוטטים ברחוב מופנים אליי.

"אחרי כל השקרים שלך, אני כבר לא בטוח." אומר אמיל, וידו יורדת מהלחי שלי בהדרגה. הוא מפנה לי את גבו ומחל להתרחק בהליכה. מותיר אותי לבדי ברחוב הקר. אני מביטה אל השמיים ודמעות שוטפות את פניי. גשם מתחיל לרדת, אני חובקת את גופי בזרועותיי בניסיון להתחמם. לפתע אמיל חוזר אליי בריצה, הגשם שטף את גופו, בגדיו ושיערו ספוגי מים. הייתי סבורה שהוא הגיע בכדי להתנצל, להתחרט. אך בפיו היה משפט אחד, ששינה את חיי מהקצה אל הקצה.

"הבעיה בשקרים, שזהו עולם לא נגמר."