השבוע עבר ממש ממש מהר, כל תמיד.
במיוחד שלא היה משהו מיוחד השבוע אבל מה שכן היה משהו שהטריד אותי כל השבוע ,מאז הסופש הקודם הם חזרו לחיי.
שאין מה לעשות וקר, ומתכרבלים בשמכה , המוח פועל יותר.
חברות:"די לחשוב עליהם.. למה את לא מבינה שהם רק הרסו אותך שהיית בכיתה ט עברו שנתיים תתגברי"
אני:" גם אם לא הכרתי אות אישית, הם ניכנסו עמוק פינמה ולא יצאו בקרוב "
כל אדם שאני מכירה אותו,רואה אותו בביתספר חשוב לי. זה כמו אדם שהכרתי אבל לא באמת הכרתי.
עדין.. המחשבות...לחבר שאין.. הכל מתערבב. לא רוצה לא לחשוב אלייך, רוצה אותך כאן ,לידי.
כן.. תמשיכי לדבר לעצמך שירז. רצון זה טוב...
השבוע יותר מידי דברים דיברו על הצבא בשבילי .. צו ראשון של חברות , שירים ובמיוחד אחרי המבצע האחרון.
ככל שמדברים על זה יותר, הטיפת מחשבה לתפקיד שרצית בצבא, הולכת ויורדת עם הזמן עם הסיכוי לאפסי.
הנחתי את עניין הצבא בצד לקצת זמן..
הסופש חזר והמחשבות חוזרות.
למה?
אוף.סתם עצוב.
ואפילו המוזיקה המועדפת עלי לא בא לי לשמוע.
היה לנו היום הכנה לפולין. ואו זאת וואחד הכנה. לא צחוק הטיסה שלנו ב-22.8 ומעכשיו מתחילים להתכונן :O
אפילו בימי שישי .שהבית ספר שלנו לא לומד בימי שישי.. זה מעיף, אבל יש ברירה?
שבוע הבא יוצאים למסע ישראלי.. איזה אושר!! אני שמחה שיצא לי להיות עם כל מי שאני רוצה
ומקווה שכל עניין הקבוצות יסתדר וכולם יהנו בטיול.
שיהיה סופש מעניין ומרתק לכולם.
שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simply p