איך אני שונאת את הקטע בתוכניות ראליטי
ובעיקר בתוכניות מוזיקה,
שאנשים רושמים שירי אהבה,
למה? כי הייתה להם "אהבה נכזבת".
תבואו לתוכניות באהבה,
אתם אוהבים לשיר, אז זה הזמן שלכם
אתם לא צריכים לדכא את הצופים בבית ,
שאהבה היא לא טובה,
וזה שלא הלך לכם, זה ילך לאנשים אחרים.
זה מחרפן אותי לפעמים.
לא צריך לעשות סיפורים לפני שבאים לתוכנית כזאת.
אתה חושב שאתה זמר מוכשר?
הצופים בבית יאהבו אותך
גם בלי כל הסיפורי אהבה האלו.
מחשיבים אותנו כחבורה שלא יכולה להיפרד אחת מהשניה
מחשיבים אותנו תמיד ביחד לא משנה במה,
ואתם יודעים מה? אני ממש שמחה שזה קורה!
אנשים מסתכלים עלינו לפעמים ומהצד ומרימים גבה,
אבל אז מה? אנחנו נהנות בדיוק כמו שהם נהנים ולפעמים יותר
ותאמינו לי, הם פי 800 הרבה יותר מתוסבכים מאיתנו.
אני שמחה שיש לי חברות כאלו, שתמיד יהיו איתי בכל צרה.
ולא כמו שאר האנשים שמרימים גבה,
כמו המקרה שהיה לי ביום חמישי.
ילדה שנחשבת כילדה שמחה,עוזרת לכולם ובקשר טוב עם כולם,
הייתה לבד ביום ראשון איזה חמש שעות
כי כל "החברים שלה" הלכו הבייתה,
אבל שהיא ניסתה להתקשר אליהם, אף אחד לא ענה לה, וגם שהיא ראתה ילדים שמכירים אותה בבי"הס אף אחד לא דיבר איתה.
והיא התחילה לבכות לנו עליהם, ואיך הם נטשו אותה ובלהבלהבלה.
כמובן שאמרתי לו מיני מילים לעודד אותה.
אבל באותו רגע, אני קפצתי לשמיים,
כי תמיד ידעתי שצריך להסתמך על קבוצות וחבורות קטנות של חברים שאתה סומך עליהם ב-200%
ולא להיות כאליו שמח לך , שבאמת המצב שלך "חרא" מה שנקרא.
תמיד להיות שמח, כי אם אתה נמצא בחבורה של האנשים שאוהבים אותך
תמיד המצב שלך יהיה בשמיים
וזה מה שקורה לי איתן.
אני יודעת שהן יראו את הפוסט,
הייתי חייבת להגיד להן את זה.
וגם שלכל אחת יש את הבעיות שלה,
למדתי שצריך להניח ולא לנסות בכוח.
היה לי כיף איתכן אתמול אוהבת מאוד♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simply p