אין דבר כזה לא רוצה-חייבים
אין דבר כזה לא בא לי- גם לי לא בא הרבה דברים ואני עושה אותם.
אני מרגישה שגם אם אני אצליח להדחיק אותו ממני,
אני לא אצליח.
זה לא בגלל שאני לא רוצה, זה בגלל שאני לא יכולה
אני באמת לא יודעת איך אני יכולה להשתנות בכך.
שאני הייתי בכיתה ח הוא היה בי"א
שאני הייתי בכיתה ט הוא היה בי"ב
במשך שנתיים ראיתי אותו כמעט כל יום
איך הוא מתנהג, עם מי הוא מסתובב, חיוך ,מבט-הכל.
ומאז שהוא כבר בצבא הכל התחיל להשתנות.
אני מרגישה שאם גם הוא עשה את אותם הדברים גם אני חייבת.
זה כמו ילדים קטנים, שמחקים את המשפחה שלהם בדברים שהם עושים.
אם הוא היה במסיבות, ואם זה בין החברים שאיתם ניפגש כל יום.
אני מרגישה שאני צריכה לעשות את זה.
אבל מצד שני, אני גם לא יכולה.
אני גרה במושב קטן, שאין כמעט ילדים בני גילי
לעומתו שהוא גר בעיר כזאת שהחברים שלו נימצאים מטר לידו
וכך בעצם הם יותר מתגבשים הולכים ליותר מקמות וכו'.
לא כמוני, אם אני רואה את החיים שלי ושלו,
זה 2 עולמות שונים לגמרי.
שמבחינתי החיים שלו היו חלום שהתגשם.
הלוואי עלי ככה.
מאז שהוא כבר לא בבית ספר, אני מרגישה שאני חייבת לעשות דבירם כמוהו.
כמובן, שזה לא באמת יקרה
אבל זה כמו מודל לחיקוי.
אני שמחה שאני חושבת ככה , שבשבילכם זה נישמע לא הגיוני בעליל,
אבל לעומת השנתיים שהוא היה איתי,
זה נורמאלי לגמרי.
OMG!!
חיכתי לזה שנים בערך,תמיד ראיתי תמונות של ילדים בבית הספר
ועוד חודשים זה קורה לי.
גדנ"ע !! אני מתרגשת כולי בהיי מטורף!!
כ"כ הרבה פעמים אמרו שמבלטים ומחזירים ,
ובסוף זה קורה 4 ימים אחרי היומולדת שלי
גדנע, מי היה מאמין הא? (;
והנה התחילה עוד חרישה מטורפת על הצבא ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simply p