זה עבר.
אלו היו השלוש שעות הכי קשות שהיו לי.
כ"כ הרבה חוסר התחשבות מיצידי ילדים אחרים
כ"כ הרבה רעש
ולאף אחד לא באמת אכפת ..
לא אכפת להם מילדים שעושים בחינה
ולא אכפת להם שיש רעש
לא אכפת להם כלום.
זה כאילו שהציונים שלנו לא חשובים להם.
אני אוהבת את הילדים שאומרים אויש הלך גרוע בסוף מקבלים 97.
ונכון הלך לי ממש גרוע, למרות שהייתה לי הרגשה מעולה,
כי זה היה בנושא תיקשורת- המגמה שלי.
אבל החוסר התחשבות שאין לילדים
אני מתפלאה מזה כל פעם מחדש.
אתם סיימתם? תצאו. לא צריך לעשות רעש .
אני רוצה להצליח.
לא רוצה לחשוב שלא הצלחתי רק בגלל אותם ילדים,
צריך להיות אופטימים
אך עם זאת תמיד באה האכזבה של.. "לא הלך טוב וזה ישאר כך".
לפחות יש מי שתומך בי,
ואומר שהכל יהיה בסדר, והוא סומך עלי.
וגם אם לא הלך פעם ראשונה , תמיד ילך פעם שניה.
התמיכה כאן חשובה, בלעדיה היה הרבה יותר קשה.
אין דבר כזה קשה.
יש לא רוצה.
רוצים להצליח? חייבים להתמיד.
לחרוש? אין ברירה.
אבל יש לזה תמורה גדולה.
לא יודעים? עושים הפסקה ומשיכים.
יש מטרה צריך להגיע אליה, לא עוצרים.
לא להיכנע, לא להתיאש .
מה שמאפיין את המצליחים הוא לא היכולת המיוחדת שלהם בתחום כלשהו
אלא דווקא היכולת שלהם לקום גם כאשר קשה, גם כאשר משעמם, וגם כאשר לא בא להם.
הם, המצליחים, קמים שוב בלי לחשוב על אפשרות של ויתור ומסתערים שוב להשגת מטרותיהם
you're gonna make it"
"Yeah I know you can make it
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simply p