תמיד זה קורה לי,
יש כזאת שעה ביום שאני מקדישה רק לדברים הרעים,
זה מחרפן אותי איך זה אותם הדברים כל הזמן.
מסתכלת במראה,
חושבת לעצמי מתי זה אמור לעבור, ואם זה יעבור בכלל
הפנים הנוראיות האלו,
חשבתי שזה קשור לאוכל, מסתבר שהוא פחות משפיע-.-
לא יודעת מה לעשות, הלוואי שימציאו קרם נגד פנים כאלו,
רק רוצה להיות נורמאלית, פנים לבנות. לא כאילו רצתי מרתון ואני אדומה!!
דברים שני, בנים
כאילו מה, זה עולם בלתי נפרד מהבנות הא?
תמיד יש סיפור איתם
סיפורי אהבה, כמה שאני חולה עליהם
זה עולם אחד שלם שגם הפסיכולוג הכי טוב לא יוכל לפענח את העולם הזה.
כי קראש אחד קטן, כניראה לא עובר..
ואי אפשר לעשות כלום נגד זה,
ומבינים בסופו של דבר שכל העולם איתו
מתה לזהההההההההההההה
חבר דאמט!!
http://www.youtube.com/watch?v=RUi54JTgL5s&ob=av2n
מקווה שתפענחו את זה כמוני(:
