למה כל פעם שאני רואה אנשים בכושר אני כועסת על עצמי?
אז, ספורט זה דבר חשוב מאוד מבחינתי,זה דבר שאני ממש אוהבת לעשות
הבעיה היא: * אין לי איך - אני גרה בחור * אין מי שיעשה איתי את זה- כי כולם עצלנים.
אני מתחפרנת פה!
למה אף אחד לא אוהב ספורט?!
אני אוהבת ספורט ברמות מטורפות. אני לא מראה את "האהבה" הזאת אמנם לכל העולם.
אך, אני רואה בטלויזיה משחקים, הולכת לתחרויות של האחים, קוראת בעיתונים ומתעניינת.
בחיים זה לא עניין את החברות שלי-ספורט,
בכללי, מי רואה אותי עושה ספורט חוץ משיעורי ספורט?
אני ממש רוצה ללכת לעשות משהו עם עצמי, אבל אין!
אין כאן שום חוג לבנות.
לא רוצה לעשות מטעם עצמי כי אני מפחדת לפגוע בגוף שלי, אני צריכה מדריך.
מבאס אותי שביסודי היה לי כ"כ הרבה הזדמנויות להוכיח את עצמי,
אבל בחטיבה ובתיכון זה רק הדרדר, והספורט היחידי שאני עושה זה ההליכה -להגיע ממקום למקום בבית הספר,
ובבית מהכיסא לכורסא מהכורסא למחשב ומהמחשב לאוכל.
לא אוהבת את המצב הזה. יש לי את המרץ ואת היכולת, למה אני לא יכולה להוכיח לאנשים ולעצמי זאת?
רוצה ספורט!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simply p