finzy's adventures in the big world

עבר טיפה יותר מחודש מהחוויה הבלתי נשכחת הזו,

ואין לתאר במילים מה שהיה שם.

טוב שיש זיכרונות, אני כ"כ מתגעגעת ללונדון.

אני מרגישה שאני שייכת לשם, הרגשתי שאנשים מסתכלים אלי מבחינים בי, שאני סוףסוף שונה.

פשוט עיר ענקייייית שאין לתאר, המקומות המקסימים והיפים שיש שם,אנשים,

ההרגשה,המרץ,ההנאה,הריגוש,המבט הכל.

אני רוצה לחזור לשם,לשהות שם עוד מלא זמן,

אני מרגישה שאני עדין בתוך חלום שאני יטוס לשם,

אבל זה כבר קרה, חזרתי לארץ למציאות,

ואני לא מפסיקה לחשוב על החוויות והזיכרונות, עם האנשים איתם טסתי.

לא חשבתי שככה אני ארגיש לאחר שאחזור מלונדון.

זה הגיוני? ההרגשה המוזרה הזאת? נכון שזה חלום ילדות, אבל הוא עבר ,לא יקרה יותר,

אני אמורה להרגיש ככה?

לונדון- היה ולא נשכח- אין הגדרה יותר טובה מזאת.