נמאס לי מאנשים שמדברים איתי רק כשהם צריכים משהו
נמאס לי מאנשים שהאגו שלהם כל כך גדול שהם לא יכולים לראות את הבנאדם שמולם
נמאס לי מאנשים שחושבים שהדרך שלהם ורק הדרך שלהם היא הנכונה
נמאס לי מאנשים שלא חושבים צעד אחד קדימה
נמאס לי מאנשים שכל כך לחוצים ועסוקים שהם לא שומעים אותך בכלל
נמאס לי
נמאס לי שמצב הרוח שלי תלוי בו
ראיתי אותו ברחוב במקרה כשיצאתי עם כמה חברים מהתיכון
כל כך שמחתי לראות אותו
יותר שמחתי שנראתי ממש טוב, בגדים חדשים, שיער שהסתדר מצויין, איפור קליל ונחמד
ועצוב היה לי לראות שהוא לא שמח לראות אותי באותה מידה
ושאולי לא חשב כמוני שאני נראת טוב היום
סתם
הוא פשוט היה שם סתם
דיבר איתי, דיבר עם שאר האנשים שהיו שם
וזהו
בלי אפילו איזה חיוך גדול או הניצוץ בעניים
ומשם אני כבר לא מרגישה יפה או מושכת כמו שהרגשתי כל היום
ובנוסף לכל הדברים שנתקלתי בהם היום ונמאס לי מהם (המצויינים למעלה)
היום הפך ממצויין לנורא
אז נכון שנועם עיצבן אותי ממש ממש
אבל אני חושבת שאם הפגישה עם פ' לא הייתה משאירה בי טעם מר כזה
לא היה לי כל כך אכפת.
עם נועם לא התווכחתי
רק הלכתי משם
ההתלהבות מהעבודה במחנה קיץ ירדה
ההתלהבות מאילת ירדה
לא בא לי לנסוע
למה אני צריכה את זה? להיות כל כך קרובה אליו ולהפגע מדברים שבכלל לא כוונו לפגוע בי?
הרי עם כל מבט והערה שלו על איזו כוסת על החוף אני ארצה לקבור את עצמי עמוק עמוק בחול
אז בשביל מה?
כינוי:
ג'ינג'ר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
