'' בבקשה אלך תלך, אני לא רוצה שזה יגמר '' היא ביקשה ממנו באותו יום אבל לו? לא היה אכפת.
'' עזבי אותי, שתחררי ממני כבר תני לי לעזוב אותך ותעלמי לי מהחיים '' לא הפריע לו שהיא בוכה, הכאב שלה לא עניין אותו.
הוא הלך, לא נותר לה מה לומר, כשהוא פתח את הדלת היא רצתה לצעוק לו 'לא, די אל תעשה לי את זה, זה כואב'
אבל היא שתקהכי היא ידעה בדיוק מה תהיה התגובה שלו.
היום בדיעבד כשהוא מסתכל לאחור הוא מתחרט על כל מילה שנאמרה, על כל דמעה שזלגה לה,
הוא מתחרט שלא הקשיב לה כשהיא אמרה לו להשאר. הוא מסתכל בפלאפון מתחנן רק לדבר אחד לראות הודעת וואטספ מהמתוקה שלו, אבל לא..
עבר חודש, היא נעלמה. היא חסמה אותו בוואטספ, חסמה אותו בפייסבוק, חסמה אותו מהחיים שלה,
הוא לא מבין למה כשהוא יכל לשנות משהו הוא לא עשה כלום.
למה הוא הלך בלי להסתכל אחורה, הוא אוכל את עצמו.
בהתחלה היה לו כיף הוא לא ישקר. הוא לא צריך לדאוג כל היום להתייחס אליה,
הוא לא צריך לחפש אף אחת, הוא לא מקבל הודעות של בוקר טוב,
אין ריבים, אין צעקות, הוא יכול להתעורר כל בוקר עם בחורה אחרת. אם כך, למה הוא מתגעגע? החיבוקים שלה,
הנשיקות שלה, החפירות שלה,הכעס שלה כשהוא עושה משהו לא בסדר, החיוך שלה בבוקר, הוא רוצה לחזור.
הוא חושב לשלוח לה הודעה אבל אם היא לא תענה?
הוא נלחם בעצמו ומחליט, לוקח את הטלפון שולח לה,
'' מתוקה קטנה שלי, אני מתגעגע אני מתחרט על כל מילה שנאמרה בבקשה תתקשרי אלי ''.
היא מחוברת, ראתה את ההודעה ויצאה, הוא הולך לישון בתקווה שבבוקר יקום אם הודעה,
כשהוא מבין שזה לא עומד לקרות.
הוא מחייג אליה, אין מענה.
מהצד שלה, שיחה לא נענתה מרועי, הגבר שפגע בה כל כך הרבה.. היא התקדמה הלאה יש לה חיים חדשים חברים חדשים,
היא מחייכת.
מוחקת את ההודעה, ואת השיחה הלא נענתה ומחייכת לבחור החדש שלצידה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: