מה לעשות? אני בוחרת - היא בוחרת, היא ימנית - אני שמאלנית, אני העבודה - היא בי-ליברמן (סליחה, אהובה פרש, רק ביבי נשאר).
לפעמים אבל היא מוציאהאותי מדעתי.
יצאתי הרגע לקחת לי איזה נישנוש מהמטבח, ובסלון יושבת לה אמא עם המחשב.
"מותק... בואי תראי מה מירב מיכאלי, מספר חמש במפלגה הזאת שלך, העבודה, אומרת... בואי תראי!!" בתחושת תוחכה מטורפת. עכשיו אני לא סתומה, לא נולדתי אתמול וברוך השם לא עשו אותי באצבע, אני יודעת שמירב מיכאלי יכולה להיות לפעמים מאוד מאוד קיצונית בדעות שלה, וואלה, אני מאמינה שהמפלגה מאוד מאזנת את עצמה מבחינת השמאל והקיצון.
בקיצור, אני, כהרגלי, מנסה להתחמק מעימות פוליטי עם אמא, ראבק נשארו לי עוד פחות מ-20 שעות בבית - אני רוצה להעביר אותן בכיף, והיא צועקת לי מהסלון "היא!! הפרזיטית הזאת!!! קוראת לאימהות לא לשלוח את הילדים שלהם לצבא!!!!!!".
עכשיו יש עמדה מאוד ברורה בבית - ציונות, תרומה למדינה, אהבת המדינה. אני עצמי גם מאוד מעריכה ומוקירה אנשים מתגייסים ותורמים ועושים דברים משמעותיים בשביל המדינה. בעצם, אני נחרצות בעד הגיוס בצורה הכי טובה שכל אחד יכול לעשות, ויש לי קצת בעיה עם חבר'ה משתמטים.
אבל וואלה, בעולם מושלם, כן, לא היינו הולכים לצבא.
אני ממש לא מסכימה עם מירב מיכאלי.
ממש לא.
זו לא הדרך.
זה סתם יביא נטל למדינה, והדרך משם לשואת היהודים 2 קצרה מאוד. לדעתי.
נחזור לאמא. כל פעם היא מנסה מחדש להעביר לי כמה השמאל הוא אידיוט ומטומטם ויפי נפש עלובים בלה בלה בלה, אבל מה, בימין, אין גם חבר'ה שהיא לא מסכימה איתם?!
אמא!! את באמת חושבת בדעה אחת עם אנסטסיה מיכאלי (המודל המושלם לאשת קריירה שגם מחזיקה משפחה מתפקדת ומאושרת) שאומרת שהומואים צריכים להתאשפז במוסד פסיכיאטרי כי הם חולים??! לא, אני יודעת שלא. והינה, בכל זאת, את מאוהבת בכל דבר שהיא או מפלגתה הקיצונית עושה. והינה את הולכת ומצביעה להם.
תעשי לי טובה!!
בכל צד יש קיצון. אין מה לעשות. זה מייצג את המיעוטים וכן גם במדינה הקטנה שלנו המיעוטים צריכים נציגות בממשלה.
השיחה נגמרה בעוד כמה אימרות נאצה על השמאלנים וממש צעקות חזקות הקובעות עובדה ש"את לא שמאלנית!!!!!! אף פעם לא היית ואף פעם לא תהיי!!!!!!!!!!! אלה החברים האלה שלך.... מושפעת!!!!!! כשתגדלי תביני!!!!", והתעלמות מצידי.
כן אמא, השמאלנים לא יודעים מה הם אומרים, כולם מושפעים, ואין בעצם שמאלנים מבוגרים ומשכילים, כולם ילדים קטנים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם.
באמת שרציתי לצעוק לה "למה מי את?!?!?!?!?!?!?!" אבל, לי נותר עוד קצת כבוד לאמא.
אחחחח אמא... לפעמים באמת שאני לא מבינה אותך...
ד"א, פתאום עלה הקטע האירוני הזה ששם המשפחה של שתי הקיצוניות משתי קצוות הממשלה, למרות העובדה שאחת כבר לא בממשלה, הוא מיכאלי. כולנו בסופו של דבר עם אחד. זה היופי שמאחד אותנו למרות הכל :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מתנחלת