אם תגיעו להקרנה של "פסיפיק רים", סרטו החדש של גיירמו דל טורו, עם הציפיות הנכונות, אתם תיהנו מאוד. אם למשל, תצפו לסרט כייפי מאוד, עם סצנות אקשן מלהיבות מוקפדות וסוחפות, או במילים אחרות – תגיעו כדי לראות מפלצות נלחמות ברובוטים – הסרט ימלא לכם את כל הציפיות ואפילו מעבר. אבוי למי שיטעה ויגיע בציפייה שלצד האקשן, העלילה תהיה מקורית וכתובה היטב.

כמו שכבר ציינתי, "פסיפיק רים" הוא סרט על מלחמה בין מפלצות לרובוטים. לא צריך לדעת יותר מזה, אבל אם תתעקשו, אספר שהסרט עוקב אחר צמד לוחמים שמפעילים את אחד הרובוטים (צ'ארלי הונאם ורינקו קיקוצ'י), כל אחד והאסון המשפחתי שהביאו עליו המפלצות, והם יחד עם אחרים יילחמו לסגירת המעבר של המפלצות לעולמנו. אין מה להתעמק בדמויות כאן, רובן ככולן כתובות בדלות ובשטחיות, והאמת היא, שהדמויות המעניינות באמת בסרט הן דווקא דמויות המשנה כמו צמד המדענים ניוטון וגוטליב (צ'ארלי דיי וברן גורמן), וכמובן רון פרלמן בתפקיד סוחר חלקי גופות של מפלצות חניבעל צ'או. גם הן קרטוניות פחות או יותר כמו הראשיות אבל מספקות את ההפוגות הקומיות באמת, ונתנו לי הרגשה שיכלו לפתח אותן עוד הרבה מעבר למה שמראים.

 

לצערי, הסרט כתוב כאוסף קלישאות, בין אם זה המבנה הנדוש או הדיאלוגים הקיטשיים להחריד. ממש דברים שמפתיע איך הם נכנסו לסרט, כי זה לא מרגיש שהם שם כהומור עצמי. אמנם אני חושב שהאיזון בין כמות החלק העלילתי לקטעי האקשן טוב, וברור שמסרט אקשן קיצי שכזה לא מצופה שעלילה תהיה הצד החזק שלו, אבל בכל זאת קיוויתי לקצת יותר מזה. סצינות שלמות שכבר ראינו באינספור פעמים באינספור סרטים אחרים, פסיפיק רים שואל את העלילה שלו והרבה לא מקורי במיוחד.