יש לי חברה ממש טובה. הכרנו אני והיא כשאני הייתי בשנת שירות והיא ובשירות לאומי. אני זוכרת שממש התלהבתי ממנה בהתחלה, היא הייתה נראית לי ממש בראש שלי. ממש ניסיתי להתקרב אליה, ובסוף נהיינו חברות ממש טובות עד היום.
לאחרונה היא עוברת תקופה קשה, אפשר להגיד שמאז שהיא חזרה מהטיול קשה לה יחסית. היא אומרת שהבן זוג שלה לקח לה את הכנפיים, אבל לא בכוונה. הם פשוט היו אחד בתוך התחת של השני ואחכ הוא המשיך הלאה ולא עדכן אותה. אחכ הוא כבר אמר לה שעדיף שכל אחד מהם יהיה חופשי, אבל בעוד הוא כבר השתחרר לחופשי מתוך מקפצת הביטחון של הקשר שלהם. היא נשארה בלעדיו ובלי הביטחון שהוא העניק לה, כי היא שאבה את הביטחון שלה ממנו. אז עכשיו היא נורא פגועה, אבל היא עוברת תהליך עם זה, ומבינה שהכל לטובה.
בנוסף היה לה קצת קשה מבחינה חברתית בצפון, אני לא יודעת אם עדיין.
וגם ביחס לחלומות הכללים שלה בחיים. בקיצור היא מרגישה שהיא בכלוב של זהב.
ואיך כל זה קשור אליי? זה לא, אבל אני משתפת אתכם כי היא חשובה לי וכי אני פגועה ממנה.
לאחרונה אני חווה אותה כאדם קצר סבלנות, ולפעמים חווה ממנה זלזול כלפיי. לא כל הזמן, כשאנחנו יושבות ומדברות ואני מייעצת לה היא מקשיבה ומעריכה. ואני יודעת שהיא צריכה עזרה, ואולי גם אותי. כי כל אחד צריך אנשים שבאמת יאהבו אותו ויהיו לצידו ברגעים הקשים.
אבל לי גם קשה, כי אני נפגעת ממנה! ואני גם מפחדת להגיד לה שאני נפגעת! כי אני מפחדת שהיא תזלזל בפגיעות שלי. או שהיא לא תבין על מה אני מדברת. ותקטין אותי. או אפילו יותר גרוע, שהיא תיפגע ממני על המילים.
לפני שבוע עשינו טיול מדהים למדבר. אני ובן הזוג שלי והיא ובן הזוג שלה. הטיול היה מדהים, נופים מעצימים. אתגרים בעליות ובירידות, מים מלאים בגבים. שקיעות נהדרות. ארוחות בשטח. מעיינות חמים. הכל היה נהדר.
אני ובן הזוג שלי נהנו מאוד ביום הראשון. ביום השני פגשנו את חברה שלי ואת בן זוגה. ומכאן כבר התחיל להיות לי קשה.
כבר מההתחלה, צפיתי שהולך לי להיות קשה, ואולי גם בגלל זה זה היה קשה. הם הגיעו בשעה יחסית מאוחרת שכבר צריך להיות בהליכה, אנחנו חיכינו להם כשעה אבל זה לא העניין הקריטי. כי זה כבר באמת לא באשמתם. הם סהכ עשו מסלול שהם לא רגילים אליו. אבל אחכ עוד ישבנו כמעט שעה לאכול צהריים ומבחינתי זה היה פחות סבבה כי יש לפנינו דרך לא קלה אבל לא אמרתי ככ בגלל שידעתי שהם צריכים כנראה מנוחה אחרי המסלול שהם עשו.
המשכנו ללכת ואחכ נכנסו לחושך. לחברה שלי שמעתה נקרא לה ק' היה נורא כבד. ביקשתי לקחת את התיק שלה ובהתחלה היא לא רצתה.,למרות שהיה לה קשה והיא התלוננה. בסוף היא הסכימה ובאמת התיק שלה היה מאוד מאוד כבד. סחבתי אותו עד לחניון לילה והזעתי.
היה לה נורא קשה כל היום והיא בכתה והתלוננה קצת, כמובן שהיו גם רגעים טובים שהיא שמחה על המאמץ והאתגר. אבל אני בליבי הרגשתי שיצאתי לא בסדר.
בנוסף כשהם רק הגיעו דיברנו על מה כל אחד הביא ובן זוגי ואני נזכרנו ששכחנו אורז. אחכ בעלייה היא הזכירה את זה שבטח שהתיק שלה כבד- כי אני ובן זוגי רק דיבורים ובסוף הם הביאו הרבה דברים ואנחנו לא. המשפט הזה נורא צרם לי והרגיש לי הגזמה וסתם רע ונעלבתי.
אחכ בחניון לילה בסוף יום הטיול הראשון היא חיבקה אותי ואמרה שהיא אוהבת אותי.
בבוקר למחרת, התעוררנו. לפנינו יום קשה.
בתחילת היום בכיתי לבן הזוג שלי כי היה לי קשה. בנוסף גם הייתי בסרט משל עצמי כי הייתה אווירה נורא מתוחה ובמקום להיות קבוצת חברים אנחנו שני זוגות שהקשר ביניהן הוא לא הכי טוב. שני מחנות נפרדים. החוויה לא הייתה מצחיקה וקורעת כמו שציפיתי, והרגיש לי כאילו יש השוואות בלתי נראות אצל שני הזוגות.
ביום השני היו גם תלונות והערות מצידה, והאמת שאין לי כוח לפרט.
אבל כל היום רק רציתי להגיע ולהפסיק את החוויה הזאת שהייתה לי לא כיפית.
כשחזרנו מהטיול היה גם מתח, כולנו ישנו אצל חברה והייתה תחושה לא נעימה כשהם הגיעו. לפחות אצלי.
בקיצור כשהם חזרו הביתה ואנחנו חזרנו לשלנו. היא שלחה לי הודעות ולא עניתי לאחרונה. ולהודעה האחרונה שלה אתמול לא עניתי. היום היא התקשרה ולא שמתי לב אבל עוד לא חזרתי אליה.
אני נורא פגועה ממנה. אבל אני מפחדת להגיע לה וגם אין לי ככ כוח. לנסות להסביר את עצמי ואולי היא גם ככה לא פנויה לזה רגשית.
אולי היא תזלזל בפגיעות שלה, אולי היא לא תבין. ובכללי, אין לי כוח להיכנס לעימות או לפגוע בה למרות שהיא באמת אהובה וחשובה.
אני שמה את עצמי בנעליים שלי.
אני היא, ואני עוברת תקופה נורא קשה, אני מרגישה נורא קרובה אליה כדי לפרוק עליה את התסכול שלי. אולי אני בכלל לא שמה לב שאני פורקת את התסכול שלי? אם פגעתי במישהו, היתי רוצה שיגידו לי ושלא יתחמקו ממני או יתנתקו ממני.
אבל מצד שני אני היא לא היא. ואולי היא חווה את המציאות שונה.
אבל בעצם היא כן מתקשרת ומתעניינת או מנסה להמשיך את הקשר, אז אולי בעצם אני פחדנית ולא חברה.
מה אתם חושבים?
מה אתם הייתם עושים?
המון זמן לא כתבתי כאן, נחמד לחזור.
יום טוב אהובים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
