זוית המבט

תמיד הדילמה הזאת של באיזה פוסט לפתוח בלוג חדש. 

בכל מקרה, אם כבר צילום, אי אפשר שלא להתיחס לעובדה שהצילום האנלוגי הולך וגווע, ועל אחת כמה וכמה אי אפשר שלא להתיחס בפרט לחברת קודאק שהכריזה באופן רשמי על פשוטת רגל לא מזמן. אני חושב שיש בזה סוג של תחילת עידן חדש. קודאק היתה ותהיה תמיד אבן דרך חשובה בכל שלבי התפתחות המדיום. 

מתוך כך מצאתי לנכון להקדיש את הפוסט הראשון למצלמה שירשתי מבעלת הדירה שלי, KODAK RETINA III S עם סגר עלים שעדיין עובד. אמנם לא בדיוק מושלם מבחינה סינכרונית, אבל עובד (לפחות הוא עוד לא החליט לסגור את הבאסטה וללכת, אבל לא יודע למה, יש לי תחשוה שזה רק עניין של זמן.)

אני חושב שזה רגע מאוד חושב שכולנו (או לפחות מי שאוהב צילום, ואוהב לדבר צילום) צריכים לעצור לרגע ולחשוב לאן המדיום הזה הולך והאם כל הדיגיטציה הזאת לא הגיע אלנו מוקדם מדי. לפעמים יש תחושה שיש משהו בלתי נסבל במהירות הזאת, הקלות שבלחיצה על ההדק,  ולפעמים כל העניין הדיגיטלי הופך את הכל להרבה יותר מעניין, מלמד ומעשיר.

שלא לדבר על החיסכון בכסף, ובזמן.

             (צביעה באור, ושימוש בג'לטינים)