אני לא מתכוונת ללהיות שום דבר אחר מלבד אסירת תודה
על החום והאהבה, השקט והשלווה, ההכלה והפינוקים
באמת שלא, לא יכולתי לבקש שותף יותר טוב ממך כרגע לחיי.
ועם זאת, מומחית שכזו בלהסתכל על החצי הריק
תמיד מוצאת דרכים וסיבות להוריד את עצמי למטה
מה חסר לי? מה אין לי? מה היה באחרים ובו אין?
יש כל כך הרבה בו שלא היה באחרים.
קשה לי לתחזק קשרים וירטואלית, כשאני לא עובדת אני איתך או ישנה וגם חיה בשעות הפוכות משל רוב האנשים וחבריי (המעטים).
לא שזה תירוץ, אני אלופה בתירוצים
האם אני צריכה באמת להגיע לשפל מסויים כל פעם כדי להבין שהיה לי טוב?
כי נדמה לי לפעמים, שאני מנסה להגיע לשם איתך
אבל כל פעם אתה מרים אותי במקום להוריד אותי למטה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mis Nobody