מבטך אליי עולה מן הזיכרונות,
המוח צועק שהוא לא מוותר,
חיוכך בא אליי מן החלומות,
הרצון לקולך הולך וגובר,
אתן את כולי לעוד כמה שניות,
אפילו אם הלב שלי קודר,
אף פעם לא אתן למוח שלי לשלוט,
הלב עלייך לא מוכן לוותר,
המילים שיוצאות מפי עדיין רועדות,
הלוואי והיית יכול להישאר,
מנסה לומר לך שלוש מילים פשוטות,
אבל הכאב אליי חוזר,
ואילו רק יכולתי את האמת מליבך לדלות,
אולי הסיפור היה אז עובר,
אם רק יכולתי אותך חזרה לשנות,
היית יכול עכשיו להיות מישהו אחר,
אבל הכל חלומות שנופצו לרסיסים,
וכל החיים שלי עכשיו הרוסים,
הלוואי ויכולתי לך לומר,
כמה מבטך הפך לי לזר,
הלוואי והיית נשאר אותי לאהוב,
ולא הייתי צריכה שוב לסבול,
כי אם הכל הולך ומדרדר,
הכאב רק הולך ומתחזק,
הייתי רוצה לומר לך רק שוב,
כמה שאהבתי אלייך גדולה,
אך מבטך יהיה תקיף אליי,
כמו שהיה בפעם האחרונה.
אני חושבת שהמילים אומרות הכל לא...?
אוהבת,
Dr.Pain